הקטורת היא עבודה פנימית המחברת את שורש כל הנשמות אל הקדושה, אך דווקא היא מעידה שלמרות שכולם קדושים בשורש נשמתם, יש רק אנשים מסויימים המסוגלים לעשות בצורה נכונה את החיבור של כולם אל הקדושה.
קורח ועדתו טוענים טענה משמעותית: כולם קדושים ובתוכם ה'. ואכן, טענה זו נכונה: כל ישראל אכן קדושים ומחוברים בשורש נשמתם אל ה'. אך מהי המסקנה המתבקשת מטענה זו? לדעת קורח, אם כולם מקושרים אל ה' בשורש נשמתם, הרי שכולם מסוגלים גם לעבודת הקודש במשכן. כולם מסוגלים להתקרב אל השכינה.
זוהי טעותו של קורח. אמנם כולם מקושרים אל הקדושה בשורש נשמתם, אך במציאות יש הבדלים בין בני האדם, הנובעים מבחירה ראשונית של ה' או מעבודה פנימית של האדם. הקִרבה אל השכינה תלויה בדרגת מוכנותו של האדם. לא מספיק ששורש נשמתו מחובר אל הקודש; צריך הרבה יותר מכך. צריך שהשורש המקודש יבוא לידי ביטוי גם במציאות חייו של האדם, ורק אז הוא יוכל להתקרב אל הקודש.
מדוע משה בוחר דווקא בקטורת כדי להוכיח לקורח את טעותו?
בין סממני הקטורת מצאנו את החלבנה, שריחה רע, וחז"ל הסבירו שהיא מסמלת את הרשעים (כריתות ו ע"ב). הקטורת מסמלת את החיבור של כל ישראל אל הקדושה. מכיוון שהקטורת היא עבודה פנימית ביותר, המכוונת כנגד הנשמה שהיא הפנימית ביותר, אין מתאים ממנה לסמל את הקשר שבין כל עם ישראל. בשורש הנשמתי, הפנימי ביותר, כל ישראל הם קדושים ובתוכם ה', ולכן דווקא הקטורת מסמלת קשר זה.
דווקא הקטורת, המחברת את העם ומדגישה את הנקודה הפנימית של כולם, יכולה להטעות ולתת תחושה ש"כולם קדושים"; ודווקא על ידי הקטורת מתגלית הטעות. על ידי הקטרת הקטורת מתברר שלא כל אחד ראוי ליצירת החיבור הפנימי בהקטרת הקטורת, ושיש דרגות בקדושה. הקטורת צריכה להיעשות בצורה מאוד מדויקת, על ידי אנשים מיוחדים שנבחרו על ידי ה', ולכן דווקא היא הראויה להוות מבחן המזהה את מי שראוי לתפקיד נשגב זה, של חיבור כל נשמות ישראל אל הקדושה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון