המדרש מתאר שקודם שיעקב ברך את בניו ביקש שיקבלו עול מלכות שמים וייחוד ה'. דווקא על רקע הברכות השונות רצה יעקב שבניו יכירו בכך שפיתוח ייחודיות אישית צריכה לשאוב את כוחה מהגרעין המרכזי המחיה את הכלל.
המדרש מתאר שברגעי פרידתו של יעקב מבניו אמר להם: "'שמעו אל ישראל שבשמים אביכם, שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה?!'. אמרו לו: 'שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת. אלא ה' אלהינו ה' אחד'. אף הוא פירש בשפתיו ואמר: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'"(בראשית רבה פרשה צ"ח, ג').
בקריאה ראשונה לא ממש ברור מה הטריד את יעקב? ממה הוא חשש? מדוע ביקש יעקב לברר האם בניו אכן מתכוונים לשמוע בקולו של הקב"ה? ומה הקשר בין כל זה לחשש שמא יש בין האחים שנאה או פירוד?
מתברר כי יעקב היה מוטרד מתוצאותיה של ברכתו. יעקב מבין שברכותיו לבנים עלולות להוביל למשבר רוחני גדול הנובע מהדגשת השונות והייחודיות של כל אחד מהבנים שעלולים דווקא בגלל אותה ייחודיות לחפש דרך עצמאית ואישית לכל אחד ואחד.
יעקב שחושש לתשתית הרוחנית והלאומית של הכלל, אוסף אותם למעמד של קבלת עול מלכות שמיים שבו מודגשת העובדה שלמרות שמדובר ב"אלוקינו" - בלשון ריבוי, הרי שעדיין ההכרזה המרכזית היא שעל אף השונות, בעומק החיים, ה' הוא אחד.
כאן, מבקש יעקב ללמד את בניו, ששונות אישית ופיתוח ייחודיות אישית צריכים לשאוב את כוחם מהגרעין המרכזי המחיה את הכלל. ההכרזה "ה' אחד" זוקקת קריאה משותפת, או בלשונו של הרמח"ל: "והוא מה שנאמר: 'איש אשר כברכתו ברך אותם' (בראשית מ"ט, כח). ואז אין לשום אחד לעבור את תחומו, כי כל אחד מכיר את מקומו ועושה את שלו". אין הכיסא שלם אלא אם כן יקראו כל השונים בשמו של ה', ה' אחד. יעקב אמנם מטיל על כל אחד מבניו תפקיד מיוחד, כשלכל תפקיד יש שורש רוחני, אולם הוא גם מבקש מהם לשמר את ייחודיותם מבלי לגרוע ממרכזיותה של האמונה באל אחד.
ספר בראשית נקרא גם ספר הישר. בספר זה אנו רוכשים דרכי הנהגה, מוסר ודרך ארץ. לקראת סיומו של הספר, מבקש יעקב מבניו להקפיד על ה'יחד'. ומה אנו מבקשים מעצמנו?
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול