הרמז של יונדב

יונדב מציע לאמנון לומר לדוד: "תָּבֹא נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתַבְרֵנִי לֶחֶם וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת הַבִּרְיָה לְמַעַן אֲשֶׁר אֶרְאֶה וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ" (ה).
המילה "לחם" היא בעלת משמעות מושאלת בתנ"ך. ולעיתים היא מופיעה במשמעות של אישות. כמו שמצאנו אצל יוסף: "ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית ל"ט, ו).
יונדב סובר שאם דוד ישמע את המשפט הזה, הוא יבין מה אמנון רוצה, ויחליט אם הוא רוצה לתת לאמנון את תמר או למנוע את כל הענין. אבל אמנון שלא הבין כלל את כל הענין (אולי יונדב לא ציפה שהוא יבין, הוא רק רצה שדוד ישמע מפי אמנון את המשפט החשוב) משמיט את המילה העיקרית, ובדבריו אל דוד לא מדבר על לחם אלא על לביבות. הבחור מפונק, לא נאה לו לאכול לחם, הוא רוצה לביבות. משום כך דוד לא הבין, ושלח את תמר להכין לו לביבות.
אמנון לא הבין את דברי יונדב, הוא חשב שיונדב מחפש עצה להביא את תמר אל ביתו. ולכן עשה את מה שהוא הבין לנכון.