שני העקרונות הפוליטיים הבסיסיים העוסקים בבנייתה של חברה צודקת משוקעים בדו-שיח בין אברהם לקב"ה אודות חורבנן הצפוי של סדום ועמורה - חברות בהן נעדר הצדק.
החטיבה הראשונה בתורה, העוסקת בעקרונות הקמתה של חברה צודקת, מסתיימת בדו-שיח בין אברהם לקב"ה אודות סדום ועמורה.
בטיעונו, "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (כה) בו מטיח אברהם כביכול אשמה כלפי ה', רואה עצמו אברהם, כנגזרת לברית בין הבתרים, כבעל מעמד כביכול שווה לו. זו הפעם הראשונה בה יצור אנוש מתווכח מול הבורא ואינו מקבל את גזרתו כהווייתה.
שני עקרונות פוליטיים בסיסיים בכינונה של חברה צודקת גלומים בטיעון זה: הראשון הוא הרעיון לפיו המחוקק כפוף לחוק! אף אחד מהצדדים אינו רשאי לחרוג ממסגרת החוק. גם אם היא נקבעה על ידי הא-ל, אסור לו לחרוג מהתחייבותו. אי עמידה בתנאי זה, פורמת את מארג האמון הנרקם בין הצדדים ופוגמת בתהליך כינונה של החברה.
טענה זו שוללת הן את מודל המלך הפילוסוף מבית מדרשו של אפלטון (בספר המדינה) אשר בשם האידיאה רשאי לעשות ככל העולה על רוחו (בהיותו כפוף לאמת שרק הוא יודע אותה) והן את המודל שהציע הפילוסוף המשפטי השנוי במחלוקת קרל שמידט (בחיבורו תיאולוגיה פוליטית) לפיו הריבון הוא זה שיכול להשהות את החוק במצב חירום. המשותף לשני ההוגים הוא העדר כל התחשבות בדעות הכפופים להם.
העיקרון הפוליטי השני בעל אופי יותר מהותי, הוא ששיתוף הפעולה בין המחוקק לכפופים נשען על העובדה שהפרשנות לחוק אינה נחלתו הבלעדית של המחוקק. הפרשנות נתונה למשא ומתן. גם אם מבקש הקב"ה להחיל את כללי הצדק על בני האדם, הרי שהבירור האנושי אודות תוכנו של הצדק, נדרש ולגיטימי. אברהם פורט את שאלת הצדק הכללי לפרטים, ומברר את כוונות האל בנוגע למספר הצדיקים ביחס לחברה עליהם יחולו הכללים שנקבעו.
ד"ר דוד מ. פויכטונגר הוא מנהל עמותת "יסודות" – המרכז לליבון סוגיות תורה ומדינה במכללת הרצוג.