השלמות כתנאי להשראת שכינה

במקדש ובהקרבת הקרבנות יש דרישה לשלמות: על הקרבן להיות שלם ללא מום, וגם הכהנים המשרתים צריכים להיות ללא מום. ברור שזה עלבון למלך אם יביאו לו דבר פגום. באותו אופן, גם משרתיו של המלך צריכים להיות יפים, מפני שאם הם לא כאלה, זהו פגם בכבודו של המלך.

כל הכלים להשראת השכינה צריכים להיות כלים שלמים, ולכן, גם אם יש במזבח פגימה, אפילו פגימה של סכין שחיטה, שרק הציפורן מרגישה, המזבח פסול (חולין יח, א). מזבח צריך להיות בתכלית השלמות, וגם הבגד של הכהן צריך להיות בתכלית השלמות. כך גם עובדי המקדש, כדי שתהא שכינה שורה ביניהם, זקוקים להיות שלמים.

אמנם יש גם צד של ״לב נשבר ונדכה א־לֹהים לא תבזה״ (תהלים נ"א, יט), אבל במקדש המלך זה לא שייך. יכול להיות שפלוני הוא יקר בעיני ה׳, אך כיון שמבחינה חיצונית הוא מלא במומים, ומפני שבבית המקדש יש עניין של ייצוגיות — אי אפשר להביא אותו לשם.

הסבר זה מתקבל בבית המקדש, שבמהותו הוא גם מקדש מלך, אבל מחוץ למקדש, ההסתכלות היא אחרת.
אנחנו צריכים את חכמתו של הדיין, אנחנו צריכים את צדקתו ואת יושרו — אבל האם אנו צריכים שהוא ייראה יפה? כמו שאמר פעם איזה רבי כאשר נולד ילד קטן, ואמו הביאה אותו בבכי לפניו ואמרה שיש לו רגליים עקומות, אז הוא אמר לה: ׳אל תדאגי, יהיה לו ראש ישר׳, והוא באמת גדל, ונעשה אחד מהרבנים החשובים, עם הרגליים העקומות.

אף על פי שלכאורה נראה ששלמות הנפש היא העיקר הגדול ושלמות הגוף לא מעלה ולא מורידה, מתברר שבמקדש הקב״ה רוצה מעבדיו את כל סוגי השלמות. זה לא אומר שמי שאיננו מושלם בכל צדדיו הוא חסר ערך, אבל במעגל הכי פנימי של הקירבה לה', יש צורך בכלים שלמים, כמו שכתוב בזוהר (ויחי רטז, ב) ש״שכינתא לא שריא באתר פגים״ — במקום פגום השכינה לא שורה.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'חיי עולם: שיחות על פרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר