השמיטה אינה רק לחקלאים

בפרקנו מפורטת מצוות השמיטה לפרטים שנאמרה בברית השניה שנכרתה עם ישראל. פרשיה זו חוזרת ומדגישה כי מצוות השמיטה ביסודה היא מצווה אמונית. כבר בפתיחה נאמר "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ב). התורה חוזרת על כך: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ד). ובהמשך הפרק כבר הדברים נאמרים במפורש: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ" (כג).

התורה קובעת כי ענינה של השמיטה הוא ההכרה בכך שיש בורא לעולם ומנהיג לבירה. לא בעלי הממון ולא בעלי השררה הם השולטים בכיפה אלא כולם כפופים לבורא העולם, הקב"ה, ומחוייבים לשמוע בקולו ולכלכל את אורחות חייהם בהתאם ליעוד שנקבע להם בעצם בריאתם.

תובנה משמעותית זו יש בכוחה להסביר את משמעות האיסורים המלווים את פרשיית השמיטה לכל אורכה, ומלמדים כי יש להישמע לכח עליון, שמכוחו כוחותינו, ולא להישמע רק לגחמות ולמאויים האישיים. זאת ועוד, תובנה זו מהווה הצדקה לעונש החמור הניתן על הפרת השמיטה המופיע בפרשת בחוקותי (כ"ו, מג): "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם".

לכאורה משולב בפרשיה זו פסוק המצביע על העניין החברתי: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ" (ו). אולם, דווקא הנזקקים הגדולים ביותר לא מצויים ברשימה זו הלוא הם: העני, הגר, היתום והאלמנה. מי שכן מצוי כאן הינו כל הסובבים את האדם כולל בעלי החיים. דומה שהתורה באה להדגיש כי כל הממון שבידי האדם איננו בעצם שלו אלא נתון לו מחסדיו של הקב"ה ולכן הוא צריך להשתוות להם.

בעבר בעלי ההון היו החקלאים ולכן התורה פנתה אליהם עם מסר כזה. אולם, דווקא בדור בו התהפך המצב ומי שהינו איש עסקים או איש היי-טק נחשב לעשירון העליון יש מקום רב יותר לחדד הכרה זאת ביתר שאת לגביהם יותר מאשר לגבי החקלאים. תודעת השמיטה 'כי לי הארץ' אינה צריכה להיות רק נחלת קומץ חקלאים אלא נחלת כל המגזר העובד של מדינת ישראל.

רק מתוך הכרה אמונית אמיתית וכנה בבורא העולם יהיה מקום לשינוי שורשי ויציב של המצב החברתי והסוציאלי תוך דאגה לשכבות החלשות והנזקקות. רק כאשר יווצר שינוי תפיסתי לפיו אין אנו אדונים לעצמנו, וכספנו אינו ממש שלנו ומכוחנו, תהיה יותר היפתחות למקום של עזרה למי שזקוק לכך ושיויון זכויות שכולם יכולים להנות ממנו כפי שמופיע בפרשיית משפטים שבספר שמות (כ"ג, יא): "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ".