היה חם מאוד, והתאומים בניה ותמר נמלטו מהשמש הקופחת אל מתחת לענפי עץ תאנה ענקי. הם נשענו על סלע גדול והתבוננו בסקרנות בדרך המוליכה אל הר המוריה. שיירה ארוכה של סבלים נושאים עצי ארז עשתה את דרכה במעלה ההר. "אבא אמר שהסבלים מביאים היום את עצי הארזים מצור שבצפון", אמרה תמר, "ושאחרי שיגמרו לבנות את בית המקדש, יצפו את קירותיו בארזים". "תראי איזה אורך של עץ!" התפעל בניה והצביע על שישה סבלים שנשאו עץ ארז אחד ארוך מאוד, "תראי, לא רואים את הסוף..."
הסלע שליד עץ התאנה היה מקום התצפית הקבוע של התאומים. תמיד היו דברים מעניינים לראות משם: כל יום הביאו עוד ועוד חומרים לבניין המקדש, ומזון לבונים ולסבלים. פעם אחת הביאו אבנים ענקיות ויקרות, לבנות מהן את היסוד לבית המקדש. בפעם אחרת הביאו לבנים של זהב על גבי גמלים בשיירה ארוכה. הזהב נועד לציפוי קירות המקדש ולכלים שיהיו בתוכו. שיירה של לוחמים אִבְטְחוּ את המטען היקר! בפעם נוספת נסעו במעלה ההר עגלות עמוסות כלי נחושת יפים. כל הזמן עברו בדרך חמורים טעונים בשקי חיטה ובכַדי שמן ויין, לכל העוסקים במלאכת הבנייה. גם שיירות של צאן ובקר עשו את דרכן להר המוריה, לספק בשר לפועלים שעבדו קשה כל כך.
לפתע הופיעה מול התאומים דמות גבוהה וחסונה. אבא! הוא אחד מגיבוריו של שלמה המלך, ותמיד ידע היכן יוכל למצוא את ילדיו. "אבא!" קפצו בניה ותמר ממקומם ורצו לעבר אביהם. אבא חיבק אותם באהבה רבה ואמר: "אימא ביקשה שנקדים להגיע היום הביתה. קיבלנו הודעה שסבא וסבתא יבואו לבקר. אימא מבקשת שכל בני המשפחה יהיו בבית כאשר האורחים החשובים יגיעו".
"אבא, למה בונים את בית המקדש?" שאלה תמר בעודם הולכים הביתה. "ה' ציווה אותנו בתורה לבנות בירושלים בית מקדש לשכן בו את שכינתו, ולעלות אליו לרגל שלוש פעמים בשנה". אבא והתאומים התבוננו בשיירת הסבלים המובילים עצי ארזים במעלה ההר, ואבא הוסיף ואמר: "בית המקדש הוא בית תפילה לנו ולכל העמים. נוכל להתקרב לה' ולעבוד אותו במקדש. בית המקדש יהיה גם מקום של משפט צדק לישראל ולכל העמים". "על מה נוכל להתפלל במקדש?" שאל בניה, ואבא ענה: "נוכל להתפלל בבית המקדש על כל בעיה כללית של עם ישראל ועל כל בעיה פרטית שלנו: על מלחמה ועל בצורת, על רעב ועל מגפה. כשנשפר את מעשינו ומחשבותינו, ה' יקשיב לתפילתנו, יסלח ויעזור לנו! " אבא שתק רגע והוסיף: "גם נוכרים מכל העולם יבואו להתפלל בבית המקדש, וה' ישמע גם אותם." אבא הושיט את ידיו לתאומים, "אבל יעבור עוד זמן רב עד שנסיים לבנות את בית המקדש. בינתיים, בואו ונחזור הביתה, אימא מחכה לנו". אבא והתאומים החלו עולים בדרך המובילה להר המוריה ולמקום המקדש, בדרכם הביתה.
הסיפור מתוך הדף השבועי להורים וילדים של תנועת מבראשית.
איירה: נעמה להב