"וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ. וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת ה' צְבָאוֹת" (זכריה ז', יא-יב)
"וימאנו להקשיב" - תחלה לא רצו להקשיב כלל, "ויתנו כתף סוררת" - הפכו הכתף שלא לראות בעיניהם מה שהנביאים מראים להם. ואחר כך שבאו דברי הנביאים בקול גדול עד שהקשיבו הקול מרחוק, בכל זאת "אזניהם הכבידו משמוע". "ולבם" - וגם אחרי שהפחידום הנביאים בעונשים ובאו העונשים וראו בעיניהם, שמו את לבם חזק כשמיר בל ייראו מפחד העונש "משמוע את התורה".
מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.