בחלקה הראשון של השיחה בין מרדכי לאסתר אנו פוגשים את התך - המתווך הפרסי, אך באופן מפתיע במהלך השיחה הוא נעלם. מה פשר העלמותו?

 

התך מייצג את נורמות הארמון, הוא 'סריס המלך', שאחשורוש נתן לאסתר לשם שירותה.
בשלב הראשון (פס' ה-יב) – בו התך מוזכר שוב ושוב – אסתר ומרדכי מצויים ב'שיח פרסי-שושני', התך מאפשר את התקשורת בין שתי הדמויות. התקשורת ביניהם עוברת דרך ערוץ פרסי. ואומנם, בשלב הראשון של השיחה אין דבר שמייחד את מרדכי ואסתר על פני כל אדם, ותהא זהותו הלאומית אשר תהא. מרדכי ביקש לנצל את קשריו בארמון, ואסתר מצידה חוששת לחייה.
בשלב השני (פס' יג-יז) השיחה עוברת למרחב שונה לחלוטין. מרדכי מצידו מזכיר – גם אם ברמז – את השגחת ה' על עמו: "רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר" (יד), ובנוסף מדבר על ייעודו של אדם: "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (שם). גם אסתר מצידה עוברת לפסים חדשים, שנורמות הארמון אינן מכירות. בניגוד בולט לכל המשתאות שהמגילה מלאה בהם, אסתר גוזרת צום: "וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן" (טז).
בשלב זה של השיחה אסתר מזכירה בגלוי את התעלמותה מחוקי פרס: "אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת" (שם).
דברים אלו מעידים על שינוי נפשי גדול, שהרי בשלב הראשון של השיחה חששה אסתר מפני כניסה אל המלך ללא רשות, ומפני החוק הפרסי ש"אחת דתו להמית" (יא).
ויתר על כן, אסתר מבטאת בדבריה מסירות נפש גדולה ומוכנות לסכן את חייה למען הכלל: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (טז).
היעלמות התך בשלב זה של השיחה מבטאת את היעלמות נורמות הארמון הפרסי. הסריס של המלך אינו יכול להוות מתווך בין שני הגיבורים כשאלו נכנסו לשיח יהודי פנימי. על דרך המליצה ניתן לומר, שהמוטיבים שעלו בשיחה זו אינם יכולים להיתרגם לפרסית! התך לא יבין זאת, ועל כן דברי הגיבורים נשמעים כביכול, מפי מרדכי לאוזני אסתר ומפי אסתר לאוזני מרדכי באופן בלתי אמצעי.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון