את נבואת "ואכלת פרי בטנך בשר בניך ובנותיך אשר נתן לך ה' אלהיך" (דברים כ"ח) ניסו ירמיהו ויחזקאל לעדן בנבואתיהם. אך המדרש אינו מרפה מתמונת הזוועה ומתאר אותה בתיאור בלהות. את קיום הנבואה הנוראה הוא תולה בהתפוררות ושבירת כל מרות במקדש ה'.
הימים ימי ערב החורבן. יחזקאל בבבל, וירמיהו בירושלים, צופים באימה את פני העתיד. שניהם זוכרים את נבואות התוכחה שבפרשת כי תבוא: "ישא ה' עליך גוי מרחוק, מקצה הארץ, כאשר ידאה הנשר. גוי אשר לא תשמע לשונו. גוי עז פנים, אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן... והצר לך בכל שעריך עד רדת חמתיך הגבהות והבצורות... ואכלת פרי בטנך, בשר בניך ובנותיך אשר נתן לך ה' אלהיך..." (דברים כ"ח, מט-נג)
הנבואה מתחילה להתגשם. מלך בבל מגיע לירושלים, והוא מַגְלֶה את האריסטוקרטיה. בדיוק כדברי הפסוק: "לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן" ושני הנביאים חרדים מפני הבאות - האם יתקיים גם המשך הנבואה? האמנם מה שמצפה לעם הוא התגשמות נבואת "ואכלת פרי בטנך בשר בניך ובנותיך אשר נתן לך ה' אלהיך"?
יחזקאל מצטט את הנבואה הקשה של ספר דברים. וכך הוא אומר בפרקנו: "לכן אבות יאכלו בנים בתוכך, ובנים יאכלו אבותם, ועשיתי בך שפטים, וזריתי את כל שאריתך לכל רוח" (י).
וירמיהו כנגדו, יושב בירושלים, וגם הוא חושב על הפסוק. אבל אין הוא מעלה אותו על דל שפתיו. הוא משנה את פסוק התוכחה, והופך אותו למנוף לאחריות אישית. וכך אומר ירמיהו: "בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה. כי אם איש בעונו ימות, כל האדם האכל הבסר תקהינה שניו" (ירמיהו ל"א, כח-כט)
וגם יחזקאל חוזר על הדברים. גם יחזקאל מפרק את הפסוק המאיים הזה, את התיאור הנורא של האבות האוכלים את בניהם, וגם בפיו הופך הפסוק למשל (י"ח, א-ד).
ורק המדרש אינו מרפה מתמונת הזוועה. והוא מוסיף לה צבע ומתאר אותה בתיאור בלהות. וגם ירמיהו מצטרף במדרש זה לאבל על התגשמות נבואת התוכחה - דבר שהן ירמיהו והן יחזקאל כל כך הרבו להזהיר מפניו. וכך אומר המדרש:
""ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו" (ויקרא כ"ו, כט). אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת, והניח בן קטן לאמו. והייתה מודדהו בטפחים בכל שנה, ונותנת משקלו זהב לשמים. וכשהקיפו מצודת ירושלים, טבחתו בידה ואכלתו, ועליה מקונן ירמיה ואומר: ריבוני, "אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים?!" (איכה ב', כ) משיבה רוח הקודש ואומרת: "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" (שם) - זה זכריה בן יהוידע הכהן.
דבר אחר: "ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו" (ויקרא כ"ו, כט), אין לי אלא אבות אוכלים בשר בנים ובנות, בנים אוכלים בשר אבות מנין? שנאמר: "לכן אבות יאכלו בנים (בקרבך) [בתוכך], ובנים יאכלו אבותם"" (ספרא בחוקתי פרשה ב ד"ה פרק ו)
המדרש רואה בדברי יחזקאל השלמה לדברי התורה. בתוכחה מדובר על אבות האוכלים את בניהם. יחזקאל מכפיל את הזוועה: בנים יאכלו גם את אבותם. ומדוע? "יען כל תועבותיך" (ט). יחזקאל אינו מפרט. המדרש מפרט מהן כל התועבות: "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" (איכה ב', כ) - התפוררות ושבירת כל מרות. אם הכהן והנביא הם אובייקט לשנאת העם - הצעד שאחריו הוא שהמשפחה מתפוררת מתוכה, ואבות אוכלים בשר בניהם, ובנים בשר אבותם.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת