התפילה והקטורת

"תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת-עָרֶב" (ב)

עיון במקורות המקראיים מעמיד אותנו על תופעה מופלאה: מקום מיוחד התבצר לה לעבודת הקטורת בכל רבדי המקרא.

יותר מכל בולט הדבר בדברי שלמה אל חירם מלך צור, בהם הוא מדגיש את עבודת הקטורת יותר מכל שאר העבודות: "והבית אשר אני בונה גדול, כי גדול אלוקינו מכל האלוקים, ומי יעצור כח לבנות לו בית... כי אם להקטיר לפניו" (דברי הימים ב, ב', ד-ה).

דומה שהסבר העניין נעוץ בתכונה המיוחדת לקטורת. אפשר שהיא העדינה שבעבודות המקדש, היא ה"רוחנית" שבהן, זיקתה לגבוה עמוקה יותר מכל הפעולות האחרות שבמסכת הפולחן. מכאן שיש בה בכדי לאפיין באוזני המלך הזר את המקדש הישראלי יותר מאשר כל הסבר אחר. ולכן בחר שלמה את הדגשת ההקטרה בדבריו אל מלך צור. אבל לא רק כלפי חוץ, גם כלפי פנים הדגשה זו היא בעלת משמעות: "איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו – זה הריח" (ברכות מג, ע"ב), ומכאן שימושה בתולדות האדם, בימי נח, מקומה בעבודת המקדש וייחודו של מזבח הקטורת בין כלי המקדש.

הקשר בין התפילה לבין עבודת הקרבנות חוזר פעמים רבות בספר תהילים בפנים הרבה, אולם בפרקנו הוא מקבל הארה מיוחדת. היחס בין המתפלל לבין הבורא, בעיית התקבלותה של התפילה וההיענות לה, מונחת במפורש או בצורה סמויה בהרבה מפרקי תהילים. אליה רומז המשורר בפרקנו, באותו דימוי עדין וזך "תכון תפילתי קטורת לפניך, משאת כפי מנחת ערב" (ב). לאמור: כשם שמיוחדת היא הקטרת הקטורת המתקבלת ברצון, וכשם שהיא מיוחדת כעבודה שבחשאי – כך תהא תפילת לחשי עולה לפני ולפנים.

עוד בנושא הקטורת והתפילה ראו גם את הפוסט של פרופ' איזנברג ואת שיעורו של הרב שרקי

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל