התקווה של דוד

"אוּלַי יִרְאֶה ה' בעוני [בְּעֵינִי] וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קללתי [קִלְלָתוֹ] הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב ט"ז, יב)

במה שרדף אבשלום אותו, שזה יעד לו הנביא בעד עוונו
כמו שנאמר: "הנני מקים עליך רעה מביתך" (שמואל ב י"ב, יא),
לא היה מקווה עבורו טוב עתידי,
אבל בעד העלבון שעשה לו שמעי, שהגיע לו נוסף על יעוד הנביא,
יוכל ליחל אל ה' שהוא לטוב לו בעתיד.

וזה שאמר אולי הוא לטובתי, ובא על ידי שה' יראה בעניני,
וסבב לי הקלון הזה למען ישיב לי טובה תחת קללתו היום הזה,
רוצה לומר - ביום הזה שכבר נרצה עוני על ידי העונש שקם עלי רעה מביתי,
וקללת שמעי הם יסורים נוספים על יעוד הנביא, אולי יחשבו ליסורים של אהבה,
כמו שנאמר (שבת פח, ב) :
"עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין,
עושין מאהבה ושמחין ביסורין -
עליהן הכתוב אומר "ואהביו כצאת השמש בגברתו" (שופטים ה', לא)". 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.