ה' ידין עמים

פרקנו תָּחוּם בין שתי התיחסויות מכיוונים שונים, לחיזוק האמונה כי בכוחו של העם לנצח את אויביו ולכבוש את הארץ: פרק א' באמצעו, עוסק בחטא המרגלים, ומדגיש את חוסר ביטחונם בה' ואת חששם מיושבי הארץ. כתיקון, בסוף פרק ג' משה מכין את יהושע לקראת הכניסה לארץ ותהליך הכיבוש במילים: "עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן-יַעֲשֶׂה ה' לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה. לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם" (דברים ג, כא-כג).
ערב הכניסה לארץ, הדגשת הניצחון של עם ישראל על אויביהם, בניגוד לחששם בחטא המרגלים, קריטית להצלחתם.

אמנם פרקנו, הממוצע בין שני אלה, לא עוסק רק בניצחונות של עם ישראל נגד עמים שונים אלא דווקא בהחלטה שלא להילחם ולעבור הלאה. הניצחון הגדול על סיחון מלך האמורי הוא אולי השיא של הפרק, אבל הוא מגיע רק אחרי החלק המרכזי של הפרק, המתאר כיצד עם ישראל עובר עם אחרי עם ולא נלחם.

חשיבותו של הפרק, מעבר להכרה של עם ישראל ביכולתם לנצח, הוא בחידוד ההבנה שבעצם הניצחון שלהם הוא קודם כל מאת ה'.
פרק זה בא להדגיש לנו את המקום של כל אחד מהעמים בתוכנית האלוקית, שכל אחד מהעמים נמצא במקום אליו הוא שייך, ואף אחד לא יזיז אותו משם אם זה לא רצונו של הקב"ה. ניתן להדגים עקרון זה בביטויים בהם משתמש משה בהתיחסותו לבני עמון:
"וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל-תְּצֻרֵם וְאַל-תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא-אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי-לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה. אֶרֶץ-רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף-הִוא... עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם" (יט-כא).
פסוקים אלו מבליטים יותר מכל את היכולת של כל עם לנצח עם אחר ולכבוש אותו, או לחלופין להגן על נחלתו מפני פולשים - והכל בהתאם לרצון הבורא.

לאור דברינו, פרקנו מבהיר כי משה לא בא להראות לעם ישראל את היכולת שלהם לנצח, אלא בעיקר את היכולת של הקב"ה לנצח ברצונו. מעבר לכל יכולת של עם ישראל, פרק זה שם את הדגש דווקא על התוכנית הא-להית.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער