ה' צדיק בקרבה

כמה סיעות היו בירושלים בדור שלפני החורבן:

כוהני ירושלים אמרו - העיר לא תחרב והכריזו "הֵיכַל ה' הֵיכַל ה'"! (ירמיהו ז', ד), כנגדם עמד ירמיהו בבית המקדש וצעק "אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה... הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל" (שם ד, ח). ירמיהו גרס כי א-לוהים אינו צריך בית ואינו שוכן בבית. אם בני אדם ינהגו בחסד וברחמים הם ישכנו על פני האדמה - "וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (שם, ג). ודוק - ירמיהו מייחס את הפועל ש.כ.נ ביחס לבני אדם שגרים בבית, ואילו המקדש נקרא - "הבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו" (שם, י). הבית אינו בית לה' אלא בית לשם ה'.

גם יחזקאל עמד אל מול כוהני ירושלים, אולם הוא לא שלל את התפיסה של הבית כבית ה', אלא טען שבעקבות חטאי העם השכינה כבר לא גרה כאן, ובחזונו הוא ראה את המרכבה עוזבת את בית המקדש (יחזקאל ח'-י"א). ואם השכינה כבר לא גרה כאן, אז הבית יכול להיחרב.

גם הנביא צפניה מתמודד עם כוהני ירושלים ותפיסתם, וגישתו שונה משל ירמיהו ומשל יחזקאל. הנביא צפניה אומר – "הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה. לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹל לֹא לָקְחָה מוּסָר בַּה' לֹא בָטָחָה אֶל אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה. שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר. נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה. ה' צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ לֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן לָאוֹר..." (א-ה)

ירמיהו טען – ה' מעולם לא היה בְּקִרְבָּהּ על פני האדמה, יחזקאל טען שה' כבר לא בְּקִרְבָּהּ, ואילו צפניה אומר, ה' צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ, ודווקא משום כך יבוא החורבן. ה' אינו סובל רִשעה, וכבר עם האור הראשון בבוקר, הוא יסלק את הפושעים והחטאים.

באדיבות אתר 929