ואכלת ושבעת - וברכת

הפרק שלנו עוסק בתלותנו בקב"ה. החל מסקירה של הנהגת ה' אותנו במדבר, כאשר היינו תלויים בחסדו באופן מוחלט ומוחשי, דרך הארץ הטובה המובטחת לנו בשמו, עד האזהרה המודגשת מפני שכחת תלותנו בה' ובחסדיו.

במרכזו של הפרק מופיעה מצוות ברכת המזון: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (י).

נראה כי עיקרה של המצווה תלויה בתחושת השובע של האדם, המביאה לתחושת "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (יז), ושעניינה של ברכת המזון הוא למנוע מצב של שכחת ה'. האדם עבד קשה, השתמש במתנות ובמשאבים שה' נתן לו ובא על שכרו - אכל את לחמו ושבע. בשעות אלו של הנאה מפירות עמלו, האדם עלול לשכוח שכל השפע ניתן מאת ה', וברכת המזון מזכירה לו עובדה זאת.

אכן, על אכילות שיש בהן שביעה תקנו חז"ל את ברכת המזון וברכת מעין שלוש, שעיקרן הוא כנגד השכחה הטמונה בתחושת השובע שהאדם זכה לה: שתי הברכות הראשונות עוסקות בהכרה במקור המזון - ה' הזן את הכל - ובהודאה לו.
לעומת זאת באכילות שאינן של שובע כי אם של הנאה תקנו חז"ל ברכת בורא נפשות בלבד, בה אין אזכור לכך שהארץ היא מה', ואת מהות התלות שלנו בו.

ברוך ה' שבנו לארצנו, הגענו לשגשוג כלכלי ולאיכות חיים חסרת תקדים. פרק זה נעשה רלוונטי מאוד אלינו, ועלינו להפנים את המסר אליו כל הפרק מכוון - "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (יא).

בימינו, שאחת ממתנות ה' לנו היא המצב של "וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן" (יג); אדם יכול לקבוע סעודה על בשר בלבד בלא לחם, לאכול ולשבוע, ולברך רק בורא נפשות בלי לרסן את הרגשת השובע המופרזת.

אבי מורי ד"ר אבי שמידמן הציע להרחיב מעט את ברכת בורא נפשות, שתכלול הזכרת חסדי ה' עמנו במדבר ובהשגת הארץ, על מנת לקיים גם באכילות הרגילות שלנו את הפסוק "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ - וּבֵרַכְתָּ" (י).

עוד על נושא זה ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן-נון

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער