והאמת והשלום אהבו

א. 'שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוך יְרוּשָׁלִָם': שיבת ה' ועמו לירושלים (ח',א-ח)

לאחר תיאור החטא של הדורות הקודמים והחורבן שבא בעקבותיו, עובר זכריה אל נבואת נחמה המופיעה בלבה של סדרת הנבואות. נבואה המתארת את בניינה של ירושלים.

1. במסגרת הנבואה מופיעות שתי פסקאות מקבילות (ב-ג, ז-ח): המתארות את שיבת ה' לציון ואת שיבת העם לציון. מהו אופיה של הגאולה המשתקף מנבואת זכריה?

2. בפסוקים ד-ה הנטועים במרכז הנבואה, מצטיירת תמונה שלווה של חיים שוקקים ברחובות ירושלים: שני קצוות, זקנים וזקנות יושבים, ילדים וילדות משחקים. מה היחס בינה ובין המסגרת? ההבדלים בין הזקנים והילדים בתמונה – מה משמעותה של תמונה זו? מדוע נזכרו דווקא זקנים וזקנות? השוו לתיאורי החורבן באיכה ב',יא-יב, כא; ד',טז.

ב. 'צוֹם הָרְבִיעִי... יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמעֲֹדִים טוֹבִים' (ח',יח-יט)

בפסקה זו שב הנביא אל שאלת קיום הצומות, אולם תשובתו כאן שונה מזו שבפתיחה. מהי בדיוק תשובתו לשאלת המשלחת וכיצד הוביל רצף הנבואות עד כה לתשובה זו? התייחסו לתוספת המשמעותית בסוף התשובה: 'והאמת והשלום אהבו', ושימו לב לכך שזכריה מדבר על הפיכת הצומות 'לששון ולשמחה' (ולא רק על ביטולם כשאלת המשלחת), חשבו - מהו שורשו הרוחני של היפוך זה? תוכלו להיעזר בדברי הרב י' בן נון: 'בפרקנו בזכריה באה נבואה זו לא רק לפתיחת הנחמה והישועה, אלא גם להסברת החורבן וסיבותיו - וזאת דווקא בהקשר השאלה שנשאלה: צורת השאלה - "הַאֶבכֶּה בחדֹש החמִשי" - מעידה לדעת הנביא על טעות דתית, על מחשבה כאילו הצום הוא חובה דתית לה'. אך באמת איננו אלא פתח לתשובה ולתיקון החטאים שגרמו לו. על כן יש צורך לחזור אל 'הנביאים הראשונים' להסברת הקצף הגדול, ולהזכיר את סיבותיו: משפט השקר והעושק בין אדם לחברו, ובפרט כלפי העניים והחלשים בחברה. לסיכום זה של נבואות ירמיהו בפי זכריה על סיבות הקצף והחורבן, מתחבר בהמשך פרק ח' גם סיכום הדרישות של הנביא מאת העם, טרם תשובת הבשורה בעניין הצומות' .

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"