פרק א' בספר יהושע משמש גם כהפטרת שמחת תורה. עיון קצר בציווי שניתן ליהושע על לימוד התורה יעמיק את הבנתנו בעניינה של שמחת תורה הפונה לכלל עם ישראל, מקטנם ועד גדולם.
חלק מן הפסוקים המפורסמים ביותר בעניין תלמוד תורה, כולל פסוק המפתח "והגית בו יומם ולילה" (ח), נמצאים בפרק שלפנינו.
הגמרא במסכת מנחות (צ"ט, ע"ב) אומרת:
"אמר ר' אמי: מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א', ח) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים "לא ימוש..." ..."
בעניין דומה כותב הרב זוין זצ"ל:
"תלמוד תורה וידיעת התורה – שתי מצוות הן. למוד בלי ידיעה יתכן בשתי פנים: או שכבר יודע את כל הלכות התורה כולן... או בעם הארץ כזה, שאפילו הוא לומד אינו מבין כלום ואינו רוכש לו שום ידיעה... מנין המקור בתורה לשתי המצוות הללו?... "ושננתם" מורה על הידיעה, וכך אמרו "ושננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך"... מה מלמדנו אפוא "והגית בו"? שאפילו אם הוא טרוד הרבה בפרנסתו ואינו יכול ללמוד תדיר, מכל מקום חייב לקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה, אפילו פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית. ועל זה הוא שאמרו ש"בשעת הדחק, שהטרדה גדולה יותר מדי ואין לו פנאי אפילו לפרק אחד, יכול לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית לקיים מצות והגית בו יומם ולילה..."...”. ('תלמוד תורה וידיעתה' בתוך לאור ההלכה, עמ' ר"ד-רי"ב).
משמעות הדברים היא שהציווי ליהושע איננו בא לצוות על ידיעת התורה. בכך עסק יהושע לאורך כל שנות שימושו את משה במדבר, אך פרק זה בחייו תם בעת שהתמנה למנהיג שהוטל עליו לכבוש את הארץ. מכאן ואילך, עתותיו לא יהיו פנויים לכך כי הוא יהיה עסוק בלחימה והנהגה. לכן, הציווי המוטל עליו איננו להגביר את ידיעותיו אלא לשמור על קשר קיומי לתורה על ידי לימוד יום-יומי קצר. מטרת הלימוד איננה הידיעה, אלא הכנסת סדר היום האישי למסגרת שבה הזיקה לתורה ולקב"ה הינם מרכיבים בסיסיים בתודעת האדם. לכן, ציווי זה ניתן לו עתה, בתחילת ספר יהושע כשהפך למנהיג.
לאור זאת, קריאת פרק זה כהפטרת שמחת תורה משמעותית אף עבורנו, והיא באה לומר לנו ששמחת תורה איננה שמחתם הפרטית של המומחים, הלמדנים והידענים המבלים את רוב עתותיהם ברכישת ידע תורני, אלא היא חגו של כלל עם ישראל, הטרוד בפרנסתו ועיסוקיו, ובאה להורות על זיקת כלל העם לתורה. הסיום הוא של מחזור הקריאה השבועי בבית הכנסת, שאף הוא מנהג הפונה למצבו הקיומי של האדם כמלווה את חייו בזיקה לתורה ולמעמד הר סיני, ולא של תוכנית סמיכה לרבנות או חומר המקנה ידע אינטלקטואלי. כל שנה אנו חוזרים על אותו מחזור קריאה ואיננו מגוונים אותו, כי המטרה היא חוויתית, וכל ישראל מגדולם ועד קטנם שותפים לכך.
שיתוף כלל הציבור בתורה הוא המסר של הקהל, של מצות "והגית בו יומם ולילה", ושל שמחתנו בחג שמחת תורה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון