"וכבוד והדר תעטרהו" (ו) אומר משורר תהילים. מהו אותו הדר וכיצד אפשר להגשימו? מתי מגיע האדם למדרגה של כבוד? והאם האדם החותר לעבר הכוכבים המרוחקים מורד בכך באלוקים? על כל זאת בדבריו של הרב סולביצ'יק.
"וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ" (ו) –
האדם הוא יצור נכבד. במילים אחרות, האדם הוא יצור נהדר, ולהיות אנושי פירושו: לחיות חיי הדר. אולם, משוואה זו של שני נעלמים זקוקה לביאור נוסף. אנו צריכים להיות נכונים להשיב על השאלה: הדר מהו, וכיצד אפשר להגשימו? את התשובה לכך אנו מוצאים שוב אצל בעל המזמור, הדן בשאלה גלויה זו, והרואה באדם לא רק יצור נכבד כי אם גם יצור מהולל, בפרטו את מהותה של תהילת האדם בדברים ברורים יותר: "תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה תחת רגליו" (ז).
במילים אחרות, ההדר מתפרשׁ בידי בעל המזמור ביכולתו של האדם למשול בסביבתו ולשלוט בה. האדם רוכש לו כבוד על ידי התהילה, על ידי העמדת התהילה שלו נוכח סביבתו.
בקיומו של יצור הפרא אין כבוד משום שקיומו הוא חסר אונים. הקיום האנושי הוא מכובד מפני שבקיומו יש תהילה, הוד ועוצמה. לפיכך, אין להשיג את ההדר כל עוד לא העלה האדם את עצמו מעל דו קיום עם הטבע וכל עוד לא התעלה ממצב של חיים חסרי הכרה וחסרי אונים אל חיים שכליים, מתוכננים ומלאי הדר.
אך יש צורך להוסיף הערה: אין כבוד ללא אחריות, ואי אפשר לשאת באחריות כל עוד אי אפשר לקיים את ההתחייבויות הכרוכות בכך. רק כאשר האדם עולה למעלות חופש הפעולה ויצירת השכל, מתחיל הוא להגשים את התפקיד של האחריות המכובדת שהוטלה עליו על ידי הבורא. כבוד האדם, הבא לידי ביטוי בתודעת האדם שהוא אחראי וכי הוא מסוגל למלא את התפקיד שהוטל עליו, אינו ניתן להגשמה כל עוד לא השתלט על סביבתו. כי חיים המשועבדים לכוחות קמאיים ונטולי תחושה הם חיים ללא אחריות, ועל כן נעדר מהם הכבוד.
האדם הקדמון שלא היה יכול ללחום במחלות ואשר נפל קורבן בהמוניו לדֶּבֶר ולקדחת כשהוא מושפל וחסר אונים, לא היה יכול לדרוש לעצמו את כתר ההדר. רק האדם הבונה בתי חולים, המגלה שיטות ריפוי ומציל חיי בני אדם, מתברך במידת הכבוד. אדם שחי במאה ה-17 וה-18, שנזקק לעשות דרכו מבוסטון לניו יורק משך ימים, היה נהדר פחות מאשר האדם המודרני המנסה לכובש את החלל, ממריא במטוס בשדה התעופה בניו יורק בחצות הלילה ולאחר כמה שעות צועד לו בניחותא ברחובותיה של לונדון. היצור הפרא הינו חסר אונים ולכן אינו נהדר. האדם התרבותי השיג שלטון מוגבל על הטבע ונעשה, במובנים מסויימים, אדון לטבע, ועל יד כך השיג גם כבוד. שלטונו מאפשר לו לפעול בהתאם לאחריותו...
... האלוקים הוא אשר קבע כי סיפורו של האדם הראשון יהיה עלילת החירות של האדם-העבד המהפך את עצמו בהדרכה לאדם-אדון. עִם שהוא חותר לקראת מגמתו ומתוך שהוא נדחף על ידי שאיפה שהוא מציית לה בעל כורחו, יוצא האדם הראשון מחוץ לגבולות של הסביר והצפוי ובא אל השטחים הנרחבים של יקום בלתי מוגבל. אף ערגה זו לשטחים נרחבים, ואפילו תהא הרפתקית ודמיונית, היא לגיטימית. האדם החותר לעבר הכוכבים המרוחקים פועל בהתאם לטבעו שנברא ברצונו ובהשגחתו של בוראו. יש בכך משום גילוי לצייתנות ולא למרד בא-לוהים.
(נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך ספרו של הרב יוסף דב סולביצ'יק, 'איש האמונה')
הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק - הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק היה ממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית במהלך המאה ה-20. נכדו של הרב חיים מבריסק. גאון הלכתי, ראש ישיבה והוגה דעות. מראשי תנועת המזרחי.