"וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר
וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן" (כ-כא)
שני הפסוקים החותמים את ספר יואל עוסקים בתקומת עם ישראל בארצו, הכרוכה בהענשת הגויים על שפיכת דמם של ישראל, כפי שאומר רש"י:
"ונקיתי דמם לא נקיתי - ואף אם אנקה אותם משאר עבירות שבידם ומרעות שעשו לי, דמם של בני יהודה לא אנקה מהם, אימתי תהיה זאת? בזמן שהקב"ה שוכן בציון"
פסוקים אלה מופיעים בתפילת "אב הרחמים" שחוברה בזמן הפרעות של מסעי הצלב, ותוכנה הוא בקשה מהקב"ה לנקום בגויים על הדם הרב שהם שפכו.