חורבן העמים אותו מנבא ישעיהו, מועצם על ידי תיאור דעיכת הכוכבים שבשמים - מטאפורית ומהותית.
הפרק שלנו הוא נבואה של טבח בעמים ובפרט באדום. יחד עם תיאור של ריבוי החללים של הגויים מתאר ישעיהו חורבן שמימי של הכוכבים: "וְנָמַקּו כָל-צְבָא הַשָמַיִם וְנָגֹּלּו כַסֵּפֶר הַשָמָיִם וְכָל-צְבָאָם יִּבֹול כִנְבֹל עָלֶה מִגֶפֶן וכְנֹבֶלֶת מִתְאֵּנָה"(ד). מה משמעות משפט זה וכיצד הוא משתלב עם שאר הנבואה?
נביא שני הסברים מהמפרשים ברבדים שונים -
הרד"ק טוען שפסוק זה ממחיש לנו מטאפורית עד כמה נוראה הצרה בה הגויים מצויים, עד שיחושו כאילו חשך עליהם עולמם - "זה על דרך משל כי למי שתבא לו צרה גדולה כאלו נהפכו השמים והארץ עליו והרי העולם לו נהפך וכאלו אין צבא השמים כי אין לו אורה והעולם חשך עליו". הצרה כל כך גדולה שאפילו הכוכבים, אינם מאירים לגויים ונעלמים, כמו העלים הנובלים מהגפן והתאנה. השמיים שהם "נטויים כאהל", ועליהם משובצים הכוכבים, "ידמו להם שיהיו נגללים כמו הספר הנגלל".
המלבי"ם, לעומת זאת, מבין את עומק הנבואה כחורבן מהותי של העמים: "ונמקו, מצייר שכל עם ועם יש לו שורש בשמים שממנו מושך שפעו כחו וקיומו, ואלה הם הנקראים שרי העמים ההם, ואם העם נופל למטה ושרשו קיים בשמים דומה כעץ שנקטע ושרשו נשאר, שעוד ישוב ומתחתיו יצמח".
על פי המלבי"ם, לכל עם קיים שורש בשמיים, שאם לא מחריבים אותו אי אפשר להחריב את העם. לכן, כשנאמר שצבא השמיים ימק, הכוונה היא שגם השורשים של העמים בשמיים ימקו ולכן העמים לא יוכלו לחזור ולצמוח, וחורבנם יהיה מוחלט.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער