ועבר בים צרה. איזו בושה.

זכריה מתאר גאולה עתידית ומציג את התמונה הבאה: "וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר" (יא). יש כאן תיאור של האל העובר בים ומכה ומייבש את המים, תיאור המזכיר את קריעת הים בצאת ישראל ממצרים. אך מה פשר הצירוף "ועבר בים צרה"? הפרשנים מציעים פירושים שונים. אך היכן שיש קושי הדמיון המדרשי פורח:

"ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה עִם ישראל בים שנאמר: "ועבר בים צרה והכה בים גלים" (זכריה י', יא), ואי זה זה? זה צלמו של מיכה".
(מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יד)

ר' ישמעאל מסביר שהצרה שעברה בים היא צלמו של מיכה - פסל העבודה זרה המוזכר בספר שופטים (י"ז) שהיה בבית מיכה.

הקשר בין 'צרה' לעבודה זרה יכול להיות קשור בפסוק אחר: "וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (ישעיה כ"ח, כ) כך עולה במדרשים מאוחרים יותר. אפשרות נוספת היא שהעבודה זרה היא צרתו של א-לוהים, כפי שמכונה אישה שנייה - צרה.

כיצד הגיעה צלמו של מיכה לכאן? מה הקשר בין אירוע שהתרחש בתקופת השופטים ליציאת מצרים?

נראה כי הדרשן מצפה שנפתח את ספר שופטים. הפסוקים מתארים את מסעם של בני דן להרחבת נחלתם: "וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כִּי רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד וְאַתֶּם מַחְשִׁים אַל תֵּעָצְלוּ לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ" (שופטים י"ח, ט). המעיין בפסוקים ימצא דמיון למסעם של בני ישראל אל הארץ המובטחת. יוצאים להם בני דן למסע, בדרך הם אוספים פסל, אפוד, תרפים ומסכה. ונער, כהן לעבודה זרה. את הפסל הם מציבים בנחלת דן.

איך הסיפור קשור לפרקנו?

הדרשן מזהה את הפסוק בפרקנו "ועבר בים צרה" (יא) ונזכר בתהלוכה של בני דן - אנשים הולכים לכבוש את הארץ ובידם פסלים. התמונה הזו, אומר הדרשן, התקיימה באופן מועצם ביציאת מצרים. עם יוצא ממצרים, א-לוהים חוצה לו את הים, והם עוברים בחרבה, א-לוהים מעליהם ופסלים בידיהם. איזו בושה.

על כך אומר הדרשן במדרש שמות רבה (פרשה מא): 

"לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, רבי יהודה אומר: לנו בושת הפנים, ושלך הצדקה, ישראל עוברים בים וכספו של פסל מיכה עובר בים שנאמר (זכריה י', יא): "ועבר בים צרה" והיה הים נקרע לפניהם. הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים".

באדיבות אתר 929