המדרש קושר בין אמירתו של דוד: "ותורתך בתוך מעי" (ט) לבין דיני הכשרות כדי לבטא את המסר העמוק של דוד במזמור: עבודת ה׳ טבועה עמוק בארחות חייו של האיש הישראלי - בכל תחום, ובכל מצב.
"וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" (ט).
ישנם כל מיני פירושים לביטוי זה, המתבססים על ההבנה כי הוא משל לעומק הקשר של דוד לתורה: אולי שמחשבותיו של דוד אינן זזות מהתורה (רד"ק), או שזהו דבר שכל פנימיותו של דוד שותפה בו, ולא רק פיו משבח ומהלל (מאירי).
אמנם, כהרגלו בקודש, לרש"י יש פירוש ייחודי ואף מעט תמוה: "ותורתך בתוך מעי: אף מאכלי על פי תורתך הוא".
רש"י לא המציא את הפירוש הנ"ל - מדרש תנחומא לפרשת שמיני מביע רעיון זהה בעזרת אותו פסוק, כאשר הוא דורש את פרשת החיות המותרות והאסורות באכילה: ""זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ" (ויקרא י"א, ב)- זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי, וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" (תהלים מ', ט). אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁבְּכָל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁבָּכֶם, נָתַן מִצְוָה".
אבל עדיין- השאלה שרירה וקיימת. מה מקומה של שמירת הכשרות במזמור זה? המזמור כולל עניינים רבים: תפילה לישועה, הישועה עצמה, השבח; אך מדוע שיהיה בו אזכור דוקא להלכות כשרות?
לעניות דעתי, נראה כי הפסוק אכן מבטא את הפנמת דבר ה׳ באופן עמוק, עם "המעיים", הדבר הכי פנימי באדם, גם אם אין זה האיבר הכי קונבנציונלי לעבודת האל כפי שאנחנו בדרך כלל חושבים עליה (תפילה, לימוד, הקרבת קרבנות…). גם הכשרות מבטאת רעיון כזה - את ה׳ לא עובדים רק בפעולות מובהקות של עבודת ה׳, אלא בכל תחום ובכל איבר ואיבר בחיים, גם באכילה!
אם כך, המדרש קושר בין שני הרעיונות שבמבט ראשון הקשר ביניהם הוא אסוציאטיבי בלבד, כיוון שגם במבט מעמיק יותר שניהם אומרים ביחד את אותו מסר: עבודת ה׳ טבועה עמוק בארחות חייו של האיש הישראלי - בכל תחום, ובכל מצב.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער