כמו בעבר כך גם בעתיד – דווקא מהצעיר והחלש תבוא הבשורה הגדולה.
פרק ה' הוא המשכה של נבואת הנחמה שבפרק ד'. הנביא פונה אל בית לחם יהודה המכונה גם אפרתה.
במגילת רות אומרים כל העם והזקנים לבעז:
"יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם" (רות ד', יא)
אפרתה ובית לחם נמצאות כאן בתקבולת. מבעז נולד עובד, אבי ישי אבי דוד. מיכה מנבא על חידושה של מלכות דוד, אשר מוצאה מבית לחם:
"ואתה בית לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה, ממך לי יצא להיות מושל בישראל" (א).
לאחר שהוסר שאול ממלכותו אומר הקב"ה לשמואל:
"מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך" (שמואל א ט"ז, א).
ישי מעביר לפניו את שבעת בניו "ויאמר שמואל אל ישי לא בחר ה' באלה" (שם, י).
ואז "ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רועה בצאן... וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי. ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא" (שם, יא-יב).
הנביא מיכה רומז בדבריו, ששושלת דוד העתידה להתחדש התחילה בצעיר הבנים. המוטיב החוזר הוא שמִן הצעיר והחלש באה הבשורה הגדולה. העתיד תלוי בעבר. בעבר התחילה שושלת בית דוד ממקום קטן ובלתי חשוב, ממשפחה שאילן היוחסין שלה לא מעורר כבוד במיוחד. שהרי דוד הוא מצאצאי פרץ שנולד בעקבות מעשה יהודה ותמר, ומצאצאי רות המואביה בת למואב שנולד ממעשה בנות לוט. ואף על פי כן, כאן החלה המלוכה אשר ממנה יצא גם המלך המשיח.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת