זעקת הנקמה

יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח אֶל מִקְדָּשִׁי כִי נִחָל וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה וְאֶל  בֵּית יְהוּדָה כִּי הָלְכוּ בַּגּוֹלָה: (ג)

יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם וְנִקְּמוּ בָהֶם: (יב)

יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם: (טו)

לארבעה נביאים קבצי נבואות על העמים; עמוס, ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל. אך לכל אחד מהם סיבה שונה לנבואותיו על העמים, הקשר שונה ותוכן שונה. יחזקאל זועק לנקמת ה' בעמי האזור. עמים אלו היו הסיבה למרדו הכושל של צדקיהו מלך יהודה במלך בבל. הם השיאו לו את העצה למרוד במלך בבל בחסות מצרים, והם הבטיחו לו בעת שבאו לירושלים בשנה הרביעית לצדקיהו (ירמיהו כ"ז) לגבותו. כשבא נבוכדנאצר לדכא את מרדו של צדקיהו, סובבו כל מלכי האזור את גבם לירושלים ולצדקיהו והניחו לנבוכדנאצר לעשות שפטים בירושלים. על כך אמר ירמיהו בקינותיו: 'איכה ישבה בדד העיר רבתי עם'.

לא די שלא קיימו את חובתם לסייע לבני ירושלים, הם עוד לעגו לאידם של בני ירושלים, שמחו על הנקם שעושה בהם נבוכדנאצר, ובאו בעקבות צבאו כדי לסחור בשבויי ירושלים כעבדים.

בנבואתנו זועק יחזקאל נגד עמון, מואב, שעיר, אדום ופלשתים השמחים לאידם של בני ירושלים. יחזקאל מבטיח להם את נקמת ה' בהם על שמחתם. אכן, כך קרה כעבור שנים לא רבות במסעותיו הנוספים של נבוכדנאצר לאזורנו.