נוסחיהם של מקרא בכורים ווידוי מעשרות מלמדים את האדם כי יחד עם התאמצותו האישית בקיום המצוות, הצלחתו וקיומו וישיבתו בארץ ישראל הם בזכות היותו חלק מעם ישראל.
בתורה לא מופיעים ניסוחים של תפילות. נוסח התפילה הידוע לנו נתקן על ידי חכמי ישראל לדורותיהם.
בדברים כ"ו מופיעות שתי מצוות מאוד יחודיות בהן המצב שונה: במצוות הביכורים מופיע "מקרא ביכורים"- נוסח תפילה והודיה קבוע שאומרים בזמן הבאת הביכורים - "ארמי אובד אבי", וכחלק ממצוות ביעור מעשרות מופיע נוסח של וידוי שכל אדם מישראל צריך לאמרו. מה החשיבות בתפילות אלו ובניסוחן?
הדגש בנוסחו של "מקרא ביכורים" הוא בסיפורו של כל עמ"י, שהיה במצרים ונגאל ע"י ה'. העיקרון שהאדם מפנים, בעזרת אמירת מקרא הביכורים הוא שה' הביא אותו לארץ ישראל לא כיחיד, אלא כחלק מכלל ישראל; שגשוגו הפרטי תלוי באומה כולה וכיצד היא תשמור את מצוות ה'.
בנוסחו של וידוי מעשרות הדגש נראה במבט ראשון הפוך - האדם מצהיר שהוא עשה את כל מצוותיו האישיות, ומילא את רצון ה' כפי שנתבע ממנו כיחיד.
עם זאת, גם שם מופיע דגש על כלל ישראל בסוף התפילה:
"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃" (טו)
בשני המקרים, האמירה היא כפולה - על האדם למלא את מצוות ה' בצורה מושלמת, כאילו גורלו מונח בידיו לחלוטין; ובה בעת לזכור שזכותו האישית איננה מספיקה, והוא נוחל את הארץ בזכות עמו ואבותיו.
אף אחת מהאמירות הללו לא מובנת מאליה, ועל כן יש צורך להכתיב לאדם בדיוק מה ומתי לומר, כדי שיפנים ויזכור את האחריות המוטלת על כתפיו ואת היותו פרט קטן בעם גדול, בעת ובעונה אחת.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער