מפתיע לגלות את השאננים בירושלים, שבטחו בחומות העיר כמו סיר ששומר על הבשר שבתוכו, ואמרו "לא בקרוב בנות בתים" בגולה. וכי אף פעם לא ראו סיר שרוף עם הבשר שבתוכו?
בפרקים אלה (ח'-י"א) מתוארת היציאה של כבוד ה' מבית ה' ומירושלִַם – מה שנותר הוא בית עצים ואבנים וכלים מצופים זהב וכסף ונחושת, ערֵמות חומר, שהבבלים ישדדו בשמחה (ירמיהו נ"ב), ובלשון חז"ל (סנהדרין צ"ו עמ' ב): נבוכדראצר, "היכל שָׂרוּף שָׂרַף", כי שכינת כבוד ה' היא נשמת הבית, וסילוקה השאיר גוף מת.
אחרי שתי יציאות, מן החצר הפנימית למפתן הבית, ואל הפתח המזרחי, הופיעה החרב עם משל הסיר והבשר. די מפתיע לגלות את השאננים בירושלִַם, שבטחו בחומות העיר כמו סיר ששומר על הבשר שבתוכו, ואמרו "לא בקרוב בְּנוֹת בתים" בגולה (לפי דעתי, כמו בירמיהו כ"ט), כי תיכף כולם חוזרים 'להתבשל בסיר' (י"א, ב-ג) – וכי אף פעם הם לא ראו סיר שרוף עם הבשר שבתוכו?
הופעת החרב בפתח "הפּוֹנֶה קדימה" (י"א, א), מזכירה את הגרוש מגן העדן – "וַיְגָרֶש את האדם, וַיַשְכֵּן מִקֶדֶם לגן עדן את הכְּרֻבים, ואת לַהַט החרב המִתְהַפֶּכֶת, לִשמֹר את דרך עץ החיים" (בראשית ג', כד). הנה גן העדן והמשכן ("וַיַשְכֵּן") מקבילים, אלא שהכרובים במשכן שוכנים בתוכו, ודרך עץ החיים נפתחה מחדש על ידי הברית והתורה במעמד הר סיני.
כאשר הופרה הברית, שוב אנו מוצאים את הכרובים 'מקדם' לבית ה', ושוב מתהפכת החרב, ודרך עץ החיים נסתמה שוב – "ויעל כבוד ה' מֵעַל תוך העיר, וַיַעֲמֹד על ההר אשר מִקֶדֶם לעיר" (=הר הזיתים; י"א, כג);
אולם ברגע האחרון לפני ההסתלקות ניתן גם הפתח לתקווה – קיבוץ גלויות עם "לב אחד ורוח חדשה" (י"א, יז-כ). גם ביחזקאל (מ"ג), וגם בזכריה (י"ד, ד) ישוב כבוד ה' להתגלות "על הר הזיתים, אשר על פני ירושלִַם, מִקֶדֶם".
באדיבות אתר 929