חולה עליהם

א. המזמור נחלק לשלוש פסקות: בפסקה הראשונה (ב-ד) המשורר מדבר על ה"משכיל אל (ה)דל" (=האדם שמתבונן במה שאירע לדל ולומד ממנו לקח) ועל כך שה' ישמרהו. בפסקה השנייה (ה-י) עובר המשורר לדבר על עצמו ועל מחלתו ובפסקה השלישית (יא-יג) מביע המשורר את בטחונו בה'. בפס' יד נעסוק בהמשך.

ב. המזמור כולו עוסק בצרה אחת שמביאה לאחרת: המשורר חולה ("רפאה נפשי"; ה) ועומד על סף מוות ("מתי ימות ואבד שמו"; ו). בעקבות מחלתו אויביו (ו) ואנשי שלומו (י) של המשורר שמחים לאיד וחושבים עליו רעה. בעקבות דבריהם מבקש המשורר מה' "חנני והקימני ואשלמה להם" (יא).

ג. המזמור שלפנינו דומה במידה רבה מאוד למסופר בספר ירמיהו, שם הנביא מתמודד עם אויביו ואנשי שלומו. ירמיהו מתמודד עם אנשי ענתות ובתחילה כלל לא יודע שהם חושבים עליו מחשבות (ירמיהו י"א, יח-כא). וכמו אויבי המשורר (שמצפים "מתי ימות ואבד שמו"; ו) גם אויביו של ירמיהו מעוניינים ומצפים למותו ("ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד"; ירמיהו י"א, יט). כך גם מבקש ירמיהו מה' רפואה וקושר זאת לאויבים שרודפים אותו: "רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה... יבשו רדפי ואל אבשה אני" (ירמיהו י"ז, יד-יח). וכמו המשורר גם ירמיהו נאבק עם אויביו ועם אנשי שלומו: "כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגדינו כל אנוש שלמי שמרי צלעי – אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו" (ירמיהו כ', י).

ד. הפסוק האחרון שבמזמור לא בהכרח קשור לגוף המזמור אלא הוא חותם את הספר הראשון של תהילים. למעשה זהו אינו המקרה היחיד בו יש פסוק חותם לספר מתהילים וכך למעשה גם בספר השני (ע"ב, יט-כ), בספר השלישי (פ"ט, נג) ובספר הרביעי (ק"ו, מח). ועיין עוד בפירוש דעת מקרא בסיכום המזמור.