בעוד שבפרק הקודם דובר על קריה בצורה שהפכה למפלה הרי שבפרקנו שרים שיר הלל על עוצמתה ועוזה של העיר בעלת החומות והחיל. מה היתרון בחומותיה של עיר זו על פני האחרות? מה הערובה לכך שלא יפלו גם הן?
הנביא ישעיה מתאר בפנינו ימים בהם יתגלה כוחו של הקב"ה לעיני כל והוא ימלוך בהר ציון ובירושלים. אז יתגלה כיצד כל בעלי הכוח יונקים בעצם את כוחם מאת הקב"ה ובלעדי תמיכתו הם שווים לאין ולאפס. זו הסיבה שברצון ה' ערים בצורות עלולות להפוך לתל חורבות (כ"ה, ב). השמחה הגדולה המביאה לידי שירה נובעת מהופעת ידו החזקה של הקב"ה.
כאשר שרים בפרקנו שיר הלל לעיר העוז, לחומות ולחיל אין השיר מופנה לעוצמות הפיזיות של האבנים ולחוזק הביצורים אלא למי שעומד מאחורי כל העוצמה הזאת הלוא הוא הקב"ה. כך כבר מנבא הנביא שייאמר ביום ההוא: "הנה אלוקינו זה קיוינו לו ויושיענו...נגילה ונשמחה בישועתו" (כ"ה, ט). גם כאן בשירת ההלל מוזכרת ישועת הקב"ה והוא שישית ויעמיד את החומות והחיל (כ"ו, א).
מכאן ואילך מתואר בפרק כיצד הקב"ה עומד מעל לכל מציאות טבעית ומשדד את מערכות הטבע בהתאם לחוק האלוקי המבוסס על צדק, יושר ויראת אלוקים. לא הכוח והחיל הם שנותנים את הביטחון אלא דווקא הדבקות והאמונה בקב"ה. כאשר נדבקים במעיין החיים הרי שהישועה קרובה לבוא. למרות שישנן צרות הן חולפות ועוברות וה' מגיע וגואל את חסידיו לבסוף. וברצונו הוא אף יכול להחיות מתים ולהפיח רוח חדשה במה שהטבע ניצח אותו.