חוצפתם של דתן ואבירם

גוף הנאום בנוי משתי מחציות המקבילות ביניהן הקבלה ברורה: במחצית הראשונה הם מאשימים את משה על הרע שעשה להם בעבר, ואילו במחצית השנייה הם מאשימים אותו על הטוב שהבטיח להם ושלא קיים - וטוב זה שלא ניתן להם הוא הפך הרע שניתן. כל אחת מן המחציות מסתיימת בשאלה רטורית נוקבת המהווה מסקנה של טענתם הקודמת. הבה נשווה:

מחצית א (פס' יג) - הרע שנעשה:

המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש
להמיתנו במדבר
כי תשתרר עלינו גם השתרר?!

מחצית ב (פס' יד) - הטוב שלא נעשה:

אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו
ותתן לנו נחלת שדה וכרם
העיני האנשים ההם תנקר?!

ההקבלה הניגודית בין השורות הראשונות ברורה: מארץ זבת חלב ודבש העליתנו, אך לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו כפי שהבטחת לנו. אף ההקבלה הניגודית בין השורות השניות ברורה: אל המדבר הוצאתנו למות בו, והמדבר הרי הוא "המקום הרע הזה, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון" (כ', ה), דהיינו, אין בו נחלת שדה וכרם שהם מקור חיותו של אדם. ובכן, למדבר יצאנו, אך את הפכו המובטח - נחלת שדה וכרם - לא נתת לנו.

מהי המסקנה מכל זאת? המסקנה אחת היא: הן מה שנעשה עד עתה והן מה שלא נעשה אף שהובטח שייעשה מוכיחים כי מנהיגותו של משה נכשלה, ואין לו זכות להשתרר על ישראל. ומכאן שתי השאלות הרטוריות המתריסות, המסיימות כל מחצית בשלילת מנהיגותו של משה: "כי תשתרר עלינו גם השתרר?", "העיני האנשים ההם תנקר?" - 'אינך שר עלינו, ואנו איננו עבדים לך!'.

רק על פי הפירוש המילולי של הפסוק "העיני האנשים ההם תנקר" נשמרת הסימטרייה בין שני חלקי הנאום, באופן שכל מחצית מביאה בדרכה שלה למסקנה הזהה כי משה איבד את זכותו לשלוט ולצוות. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון