"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל. וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע. וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (שמואל א ח', א-ג)
מסכת שבת, דף נה ע"ב עד דף נו ע"א
אמר רבי שמואל בר נחמני: כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, דכתיב "ולא הלכו בניו בדרכיו" (פס' ג), בדרכיו הוא דלא הלכו, אך לא חטאו...
שלא עשו כמעשה אביהם שהיה מחזר במקומות ישראל ודן אותם בעריהם...
והם לא עשו כן אלא ישבו במקומם כדי להרבות שכר חזניהם וסופריהם.