בפסוקים א-מ מעביר משה מסר חד וברור: ירושת הארץ תלויה בשמירת המצוות. בתוך דבריו הוא מזכיר שני אירועים: עוון בעל פעור וחטא מי מריבה. המטרה של שני הסיפורים זהה: החטא גורר עונש ומונע את ירושת הארץ.
בפסוקים א-מ מסיים משה את הנאום הראשון שלו בספר דברים. המסר של פסוקים אלו עולה באופן ברור מפסוקי הפתיחה והסיום: ירושת הארץ מותנית בשמירת המצוות. כך אכן מדגיש משה שוב ושוב לאורך פסוקים אלו ומחדד ומסביר עניין זה ממספר זוויות ודגשים.
מעבר להצהרה עקרונית בעניין זה, משה מתאר במהלך הפסוקים שני אירועים היסטוריים. הראשון הוא המעשה בבעל פעור: "עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ" (ג). המטרה של ציון מאורע זה נראית ברורה: יש כאן הוכחה לטענה של משה שחטא יגרור אחריו עונש. גם הסיבה שמשה בחר דווקא בסיפור זה מאוד מובנת: המאורע התרחש לפני זמן קצר והזיכרון שלו חי אצל העם. מייד לאחר מכן משה אף מזכיר להם את הצד השני של המטבע: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (ד).
אולם משה מזכיר בתוך דבריו גם מאורע נוסף: "וַה' הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת" (כא-כב).
הפרשנים התקשו במטרתם של דברים אלו כאן, דברים שכבר אמר משה בפרק א' (לז) והציעו מספר הצעות. נראה לומר שבדברים אלו מבקש משה לומר שגם מה שאירע לו מהווה מופת לכך שרק השמיעה בקול ה' תבטיח את ירושת הארץ. לא רק החטא בבעל פעור אלא גם החטא שלו שגרר עונש קשה של אי כניסה לארץ מוכיח שירושת הארץ מותנית בשמירת הברית.