קשה היה לו לאליהוא לשמוע את דברי הרעים ואף את דברי איוב והוא חש צורך עז להגיב לדבריהם, אך האם בכלל היה חידוש בדברי אליהוא או שמא רק חזרה על דברי קודמיו?
 

 

מסביב לאיוב ורֵעיו ישבו עוד אנשים, שרק הקשיבו לוויכוח הנוקב, אולם השתתקות הרֵעים והתחזקות דברי איוב דחקו באחד מהם לדבר, כי 'בטנו מלאה מילים', וקשה היה לו לשמוע מה שאומרים שני הצדדים. אליהוא כעס גם על איוב וגם על הרֵעים, וכאן עולה השאלה – האומנם יש דרך שלישית? האם אפשר לא להסכים עם איוב, ואף לכעוס על דבריו, מבלי להרשיע אותו?

פרשנים חלוקים מקצה לקצה על פרקי אליהוא – הרמב"ם (מורה הנבוכים, חלק ג', פרק כ"ג) למשל סבר, שאליהוא כמעט שלא חידש שום דבר, וחזר על דברי הרעים במילים אחרות, ורק חידוש אחד מצא בדבריו – לעומת זה, הרמב"ן (בפירושו לפרק ל"ב ול"ג, בכתבי רמב"ן כרך א', עמ' צו-קא) סבר, שרק בדברי אליהוא נמצאת התשובה לשאלת 'צדיק ורע לו' אם באמת לא חטא; לדעתו, הסוד טמון ברעיון הייבום (בראשית ל"ח), שיש בו אחריות למעשיהם של דורות קודמים, כי יש נשמות שבאו לעולם רק כדי לחזור ולתקן מה שעשו בגלגול קודם; את הסוד הזה רמז רמב"ן ברמזי אליהוא (עם הבנה אחרת באותם פסוקי החידוש היחיד שמצא הרמב"ם, והם יוסברו בפרק הבא).

לדעת הרמב"ם, איוב לא ענה לאליהוא כי הוא לא חידש דבר שצריך היה להגיב עליו, ולדעת הרמב"ן, איוב הבין וקיבל את דברי אליהוא, ולכן שתק.

לדעתי, אליהוא הוא הנביא של ספר איוב, והוא שהביא את איוב אל התגלות ה' "מִן הַסְּעָרָה" – דבר זה יוכח בבירור במענה אליהוא 'הנוסף' (לו-לז), שבו מתוארת 'סערת ההתגלות' (שנרמזה כבר במדרש חז"ל, אלא שלא נקדים את המאוחר). איוב לא ענה כי אליהוא הוא שהוביל אותו להתבונן 'בסערה', ולשמוע את מענה ה' אליו, שהוא כל כך רצה - ושאף - וקיווה - וזעק - והתחנן - ודרש - וביקש לשמוע.

אבל לפני כן, עוד אמר אליהוא 3 מענות סדורים, לפני המענה 'הנוסף', ומה הוא חידש בהם? כדי לענות על כך, נתבונן תחילה במבנה המשולש של ספר איוב כולו.

3 רעים לאיוב - 3 מחזורי ויכוח - 3 מענות אליהוא:

תחילה ענה אליהוא (ל"ג) לדברי אליפז במחזור הראשון (ד'-ה'), אחר כך (ל"ד) ענה לדברי בלדד במחזור הראשון (ח'), וגם לדברי אליפז במחזור השני (ט"ו), ובמענה השלישי (ל"ה) ענה בעיקר לדברי אליפז במחזור השלישי (כ"ב). רק השוואה מדוקדקת תבהיר לנו את ההבדלים הקריטיים במיוחד בין אליהוא לאליפז, במיוחד בהבנת הקול מן הדממה, שאצל אליהוא איננו מסתורי כלל, אלא גלוי לו, וגלוי לאיוב (ונמתין לפרק הבא).

באדיבות אתר 929