בפרק ד' תיאר הכתוב בעיקר את הצלחת מדיניות הפנים של שלמה. בפרק ה' המבט הוא כלפי חוץ.
חלוקת הפרק:
פס' א-ח: עושרו של שלמה ושליטתו על העמים סביב
פס' ט-יד: חכמתו של שלמה
פס' טו-לב: חירם ושלמה
1. פס' א-ח: עושרו של שלמה ושליטתו על העמים סביב
פס' א - "מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים". הנהר הוא בפשטות נהר פרת שבמקראות רבים קרוי סתם 'הנהר' על שם חשיבותו הגדולה (שמות כ"ג, לא; ישעיה י"א, טו ועוד). ב'גבול מצרים' מכוון הכתוב, ככל הנראה, לנחל מצרים (בראשית ט"ו, יח). את הפסוק יש לקרוא כך: מן הנהר, בצפון, ועד ארץ פלשתים, במערב, ועד גבול מצרים בדרום. על כל פנים, הכתוב מתאר כאן את שליטתו של שלמה בכל מרחבי ארץ ישראל המובטחת.
2. פסוקים ט-יד: חכמתו של שלמה
פסוק ט' פותח בהדגשה שה' נתן לשלמה חכמה ותבונה וזאת במקביל למה שאמר לו ה' בפרק ג' "לב חכם ונבון", פסוקים י-יא מתארים את העובדה שחכמתו של שלמה גדולה יותר משל אחרים ופסוקים יב-יג מתארים את תוכן חכמתו. אולם למרות שמתוארת כאן התגשמות הבטחת ה' ניתן לשים לב שיש כאן התמקדות יתרה בדמותו של שלמה. פסוק יד המתאר כיצד באו מכל הארץ לראות את חכמתו, מזכיר את חזון ישעיהו (פרק ב') שם מתקבצים כל העולם ללמוד את תורת ה'. העובדה שכאן עניין זה אינו מופיע, יש בו טעם לפגם.
3. פסוקים טו-לב: חירם ושלמה
הכתוב חושף לפנינו משא ומתן, בו כל צד מציע את הצעתו ולבסוף מגיעים לעמק השווה. שלמה מבקש מחירם שעבדיו, המתמחים בכריתת עצי הארזים המצויים בלבנון, יכרתו את העצים. שלמה מוסיף ש"עבדי יהיו עם עבדיך" שבפשטות הכוונה שהם יעזרו להם וכן שהוא יתן לו שכר תמורת העבדים לפי מה שיבקש.
חירם מגיב ומשנה שני דברים: ראשית, הוא אומר שישלח לו גם עצי ברושים, מה ששלמה לא ביקש במפורש. כמו כן הוא אומר לו שעבדיו לבדם יכרתו את העצים, אותם הוא ישלח ברפסודות. באשר לשכר הוא מבקש משלמה לכלכל את ביתו. בפועל, בפסוק כד, נאמר שחירם נתן לו עצי ארזים וברושים "כל חפצו" ובפס' כז-כח אנו שומעים שבפועל שלמה כן שלח אנשים רבים לעזור לאנשי חירם והוא לא קיבל את הצעתו לגמרי. אפשר שזה קשור לעובדה שהשכר ששלמה התחייב לשלם הוא לכלכל את צור 'שנה בשנה' במשך כל זמן העבודה אלא שזמן העבודה יהיה הרבה יותר קצר אם עבדי שלמה ג"כ יעבדו.