חסד ולא זבח

"כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלהים מעלות" (פס' ו). 
הפסוק מכיל שני זוגות מושגים: "חסד" מקביל ל"זבח", ו"דעת", מקבילה ל"עולה".

מה הקשר בין עולה לדעת, ובין חסד לקרבן השלמים?
קרבן עולה מכפר על הימנעות מעשיית מצווה, ועל הרהורי עבירה. מתי אדם נמנע מלקיים מצוות עשה? כאשר הוא עסוק בעניינים אחרים, החשובים בעיניו יותר, ואין הוא מתפנה לקיים מצווה. ומתי אדם מהרהר בעבירות? כאשר הקשר שלו עם האלוקות חלש יותר מאשר הקשר שלו לעולם התענוגות. כנגד שני אלה בא קרבן עולה. שני אלה מסמלים את הנתק שבין אדם לאלקיו. הוא שוכח את חובותיו לאלקים, אין הוא יודע את אלקיו, הוא יודע את עולמו שלו. ועל כך אומר הושע: "ודעת אלהים - מעולות". במקום לעזוב את האל, ולחזור ולהיזכר בו בעזרת קרבן עולה, מוטב כי תדע את האלקים, ואז לא תזדקק לקרבן עולה. 

הזבח, הוא קרבן שלמים, ואכילתו מתחלקת לשלשה: חלק אחד קרב על המזבח, חלק אחר אוכלים הכוהנים, וחלק שלישי - הבעלים, המנדב את הקורבן, או כל אדם אחר. לכן קרוי קרבן זה "שלמים" - מלשון שלום, כי הוא מתחלק בין כל השותפים לעבודת האלקים, וכמו עושה שלום ביניהם. בנוסף לכך, דיני הקורבן גורמים לשלום: קרבן שלמים צריך לאכול תוך יומיים. כאשר אדם מביא קרבן זה, הוא חייב לחלק את בשרו עם חבריו ואוהביו, כי לבדו לא יוכל לאכול את הקורבן ביומיים. ומסיבת רעים זו, שאדם עושה לחבריו, היא שלב ראשון בכינון יחסי אהבה בין הבריות. 

כך אומר הושע לשומעיו: "כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלהים מעלות" (ו). במקום לשכוח את האלקים, ולהיזכר בו בעזרת עולות - עדיף דעת אלהים. ובמקום לשכוח לעשות חסדים, ולאחר מכן לתקן זאת בעזרת שלמים - עדיף כי תעשו חסד עם חבריכם, ותמנעו מהביא שלמים כדי לתקן את מה שקלקלתם ביחסיכם עם הסובבים אתכם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת