חשיבותה של מורשת

ההתייחסות ל'אבותם' של עם ישראל מופיעה 7 פעמים בפרקנו, ומהווה בכך מילה מנחה בנושא הכללי שלו. המילה חוזרת על עצמה גם בנוגע להבטחת הארץ לאבות, וגם בתיאורים של חטאי בני ישראל ועזיבתם את דרך האבות.

גם אם נסתכל במלכים ב פרק י"ז, המספר על חטאי העם שהביאו לגלות ממלכת ישראל בתקופת הפילוג, נראה שהמוטיב של דרך האבות ונטישתה הוא מרכזי. הן שם והן בפרקנו ניכר שעזיבת הדרך היא הגורמת למפלת ישראל לפני אויביו השונים.

חלק מעזיבת הדרך, לפי פרקנו, נובעת משכחה. לא בעטנו במורשתנו בעזות מצח, אלא התרשלנו בשמירתה מלכתחילה. כתוצאה מכך ה' נוהג עימנו במידה כנגד מידה - אתם מתרשלים בזכירת המעשים הקודמים, אף אני אתרשל, כביכול, בקיום הבטחותיי לאבותיכם להנחיל את הארץ.

מצב זה מזכיר את מלך מצרים ש"לא ידע את יוסף" (שמות א', ח). גם שם דמות חשובה בהיסטוריה המצרית נשכחה, העם המצרי שכח את מורשת הצלתו, ולכן הגיע עונש גדול וכבד על מצרים.

לאורך כל התנ"ך, המסר ברור - חובה עליך לזכור את מעשי אבותיך. אם לא תחייה לפי הלקחים שלמדת מההסטוריה, כמו יציאת מצרים, אתה מסתכן בכך שה' ידאג שדורך וכל הדורות אחריך ילכו במעגלים, שוב ושוב תעשו את אותן טעויות ותיכשלו באותם חטאים. זוהי חשיבותה של מורשת.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער