בין פרקי הכיבוש לפרקי הנחלה, באים פרקים י"ב-י"ד כדי לחבר את מעשי יהושע לרצף ההיסטורי והדתי של מעשיו וציוויו של משה, מהמדבר אל ישיבת הארץ.
הפסוק המסיים את פרק י"א מסכם את תקופת הכיבוש:
"וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה" (י"א, כג).
לאחר פסוק סיום הכיבוש, היינו מצפים להתחיל מיד את החלק השני של ספר יהושע - חלק ההתנחלות. אך באופן מפתיע, את פירוט הנחלות נפגוש רק בפרק ט"ו, וקודם שנגיע לשם נקרא את פרקים י"ב-י"ד. מהי מטרת פרקים אלו? מדוע הם מפסיקים בין תיאור הכיבוש לבין תיאור הנחלה?
פרק י"ב פותח בכותרת "וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" (י"ב, א), ומייד מפרט את כיבושי ישראל בעבר הירדן המזרחי - כיבושים שנעשו בידי משה. בהמשך הפרק מתחיל חלק חדש: "וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם, ז), ומופיע פירוט של כיבושי יהושע בעבר הירדן המערבי.
פרק י"ג מתאר את שלבי הנחלה, ומתחיל עם נחלת שניים וחצי השבטים בעבר הירדן המזרחי. בסיום תיאור הנחלה מסכם הפרק: "אֵלֶּה אֲשֶׁר-נִחַל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה" (י"ג, לב), ופרק י"ד מתחיל בתיאור הנחלה על ידי יהושע: "וְאֵלֶּה אֲשֶׁר-נָחֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (י"ד, א).
נראה, אם כן, שמטרת הפרקים י"ב-י"ד היא להראות שכל מעשי יהושע - הן הכיבוש והן ההנחלה - הם המשך ישיר של מעשי משה. כלומר, הכתוב בא להראות את ההמשכיות הישירה שבין פעולות משה לבין פעולות ממשיכו - יהושע.
כבר בפרקים הקודמים ראינו מספר פעמים שספר יהושע דואג להראות את הקשר שבין יהושע למשה. כך בהקבלה בין מעבר הירדן לקריעת ים סוף, כך בתיאור כיבוש יריחו והעי במקביל לכיבוש סיחון, וכך בתיאור עשיית הפסח והתגלות המלאך ליהושע (במקביל לפסח מצרים ולמעמד הסנה).
מדוע כל כך חשוב להראות את הקשר שבין שני המנהיגים?
נראה שהתורה חששה שהכניסה לארץ בצירוף עם החלפת המנהיגות ייצרו תחושה של 'דף חדש' בקרב בני ישראל - דף חדש שמשמעו ניתוק מהעבר, ובייחוד מתורת סיני אשר נתן ה' ביד משה. יתר על כן; בפתח הכניסה לארץ רובץ חטא גדול ומסוכן - המעבר מחיים רוחניים לחיי אדמה יכול לגרום לנטישת עבודת הא-ל המופשט והאחד, ומעבר לעבודת הארץ, כדוגמת עבודת הבעל. כדי למנוע את הניתוק ואת ההתדרדרות לעבודה זרה, יש צורך להדגיש את החיבור וההמשכיות בין דור המדבר לדור יושבי הארץ, בין תקופת משה לתקופת יהושע.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון