אחד הפסוקים התופסים את העין בזכות הרלוונטיות שלהם הוא הפסוק: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (ז) ונראה כי יש בכך קריאה לעידוד לימודי ההיסטוריה. אך במה בעצם יועיל לנו לימוד העבר?
הפסוק המופיע במהלך שירת האזינו "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (ז) מזכיר את הצורך לזכור וגם להבין, "בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר". אולם הספקן ישאל בצדק, האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה בדיוק באותה הצורה? האם אין זה פתטי להתכונן למלחמות העתיד באמצעות הבנת קרבות העבר? הלוא קיימים פערים טכנולוגיים ופערים אחרים בין הצבאות והתרבויות, ומה יועיל לנו לימוד העבר?
אפשר להבין את חשיבותם של ההבנה ההיסטורית והזיכרון ההיסטורי בכמה אופנים. אפשר לנסות להפיק לקחים מהתנהגויות של עמים שונים במצבי לחץ ורווחה ולנסות לקבוע כללי התנהגות אופייניים למין האנושי במצבים דומים שיבואו. סביר להניח שאכן הלומד ימצא ברכה בלימוד זה, אולם לא נוכל לבנות על התובנות האלה ולנבא בעזרתן את העתיד הצפוי לנו, ומכאן שהישגי הלימוד הזה מוגבלים מטבעם. דומה כי חשיבותן העיקרית של למידת העבר וההתעמקות בו היא תרומתן להכרה שמעשי אבותינו מעצבים בפועל את זהותנו האנושית והיהודית.
סביר להניח כי מנהיג בעל מודעות היסטורית יפעל אחרת ממנהיג שההיסטוריה אינה משפיעה עליו. דומה כי כולנו נושאים תפילה שמנהיגינו יזכרו ימות עולם, יבינו שנות דור ודור וידעו לקבל את ההחלטות הנכונות למען עתידנו כאן בארץ הזאת.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשה בקטנה' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר