חשיבות מעמד הר סיני

בהלכות יסודי התורה אומר הרמב"ם:

"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים 'משה משה לך אמור להן כך וכך', וכן הוא אומר "פנים בפנים דבר ה' עמכם" (דברים ה', ד), ונאמר "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת" (שם, ג)" (רמב"ם יסודי תורה ח', א').

לדעת הרמב"ם, החוויה הקולקטיבית של מעמד הר סיני היא הבסיס לאמונתנו בייחודיותה של נבואת משה (מעיקרי האמונה, לדעת הרמב"ם). מכך נגזרת אמונתנו בשאר התורה שהיא תורת משה (עיקר אמונה נוסף).

עם ישראל חוו את הדיבור אל משה באופן ישיר, פנים אל פנים. ולכן, אפשר לשלול באופן מוחלט כל הכחשה של נבואה זו, או כל טענה של נבואה הסותרת את נבואת משה.

דברים דומים לכך מצינו בדברי רבי יהודה הלוי, שציין גם הוא את מעמד הר סיני כיסוד אמונתנו:

"והמנהיג משה עליו השלום העמיד ההמון אצל הר סיני לראות את האור אשר ראוהו אילו היו יכולין עליו כיכולתו. ואחר כן קרא: לשבעים זקנים וראוהו, כמו שאמר "ויראו את א-להי ישראל" (שמות כ"ד, י). ואחר כן קבץ השבעים זקנים השניים וחל עליהם מאור הנבואה מה שנשתוו עמו בו, כמו שאמר "ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים" (במדבר י"א, כב), ומעידים קצתם לקצתם במה שרואים ובמה ששומעים. ונתרחקו המחשבות הרעות מן האומה, שיחשב כי הנבואה טענה מהיחיד שטען בה, כי לא יתכן לעבור ההסכמה על ההמונים ההם... וכלם עדים למשה מזרזים על תורתו" (ספר הכוזרי מאמר ד' אות י"א)

על אף הדמיון בין הטענות, יש להבחין בין דברי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, לדברי הרמב"ם. ריה"ל מציין את מעמד הר סיני מצד היותו גילוי א-לוהי המוני. רוב הדתות מבוססות על מנהיגים כריזמטיים הטוענים שהם זכו לגילוי א-לוהי, ואילו תורת ישראל מבוססת על גילוי א-לוהי לכלל האומה. רבי יהודה הלוי טוען, שלא מסתבר כלל שאפשר להמציא טענה כזו באופן מלאכותי "כי לא יתכן לעבור ההסכמה על ההמונים ההם". המסקנה המתבקשת היא, שמעמד הר סיני אכן אירע.

טענה זו, שונה מאוד מזו של הרמב"ם. לדעת רבי יהודה הלוי, הטענה של גילוי המוני היא הוכחה אובייקטיבית, שיכולה לשכנע אף את מי שלא נכח בסיני. זאת, משום שבספר הכוזרי נאמרת טענה זו למלך כוזר, שאינו מזרע היהודים והוא או אבותיו לא עמדו על הר סיני. לעומתו, הרמב"ם מדבר על עדות לאומית התופסת רק לאלו שנכחו כאשר דיבר ה' פנים בפנים אל הקהל כולו.

הצד השווה שבשניהם, בכל אופן, הוא שמעמד הר סיני חיוני לאמונתנו. לכן, גם לפי הרמב"ם וגם לפי רבי יהודה הלוי, חובה עלינו למסור את החוויה הקולקטיבית כמסורה חיה מדור לדור, "והודעתם לבניך ולבני בניך" (ד', ט).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון