חתונה מאושרת?

אחרי קריאות רבות שהנביא קרא – "התעוררי התעוררי קוּמי ירושלִַם" (נ"א, יז); "קוּמי אוֹרי כי בא אוֹרֵךְ" (ס', א) – הכלה מתעוררת, ופותחת לראשונה בשירת נישואין (ס"א, י):
"שׂוֹשׂ אָשׂישׂ בה',
תָגֵל נפשי בֵּא-לֹהַי,
כי הִלבישַני בִּגדֵי יֶשַע,
מעיל צדקה יְעָטָני (=יְכַסֵני)". 

האם די במשפט אחד של שמחת 'כלה' עזובה ושוממה (ס"ב, ד)?

לנביא בחזונו זה כנראה מספיק, והוא עובר מיד ללשונו המתארת (בגוף שלישי) (ס"א, י):
"כֶּחתן יְכַהֵן פְּאֵר,
וכַכַּלה תַעְדֶה כֵלֶיהָ"... 

אז מתעורר 'החתן' ומתלהב (ס"ב, א):
"למען ציון לא אֶחֱשֶה
ולמען ירושלִַם לא אֶשקוֹט,
עַד יֵצֵא כַנֹגַהּ צִדְקָהּ
וִישוּעָתָהּ כְּלַפּיד יִבְעָר";

שוב חוזר הנביא אל החתונה המפוארת הצפויה, עד 'יחסי אישות' אינטימיים (שם, ד-ה):
"וּמְשׂוֹשׂ חתן על כַּלה
יָשׂישׂ עָלַיִךְ א-לֹהַיִךְ";

שוב מתלהב 'החתן' (שם, ו):
"על חוֹמֹתַיִךְ ירושלִַם
הִפקַדתי שֹמרים,
כל היום וכל הלילה תמיד
לא יֶחֱשוּ";

מיד נזעק הנביא ומפציר בשומעיו: "המַזכּירים את ה' – אַל דֳמי לכם (=אל תשתקו); ואַל תִתְנוּ דֳמי לו (=ואל תתנו לה' לשתוק), עַד יְכוֹנֵן ועד יָשׂים את ירושלִַם תְהִלה בָּארץ; (כי) נִשבַּע ה' בּימינוֹ ובִזרוֹעַ עֻזוֹ..." (שם, ו-ח). האם הצלחנו להבין, מנבואה נועזת זו, עד כמה גדול הפער בין שיר השירים הנבואי, לבין המציאות הנוראה?

גם במגילת שיר השירים, מתגלה המציאות המרה בשיר השלישי (שיר השירים ה', ו-ז), מפי 'הכלה':
"פָּתַחתי אני לדודי
ודודי חָמַק עָבָר,
נַפשי יָצאה בְדַבְּרוֹ,
בִּקַשתיהוּ,  ולא מְצָאתיהוּ,
קְרָאתיו,  ולא עָנָני;
מְצָאֻני השֹמרים הסֹבבים בָּעיר,
הִכּוּני פְצָעוּני,
נָשְׂאוּ את רְדידי מֵעָלַי
שֹמרֵי החֹמוֹת (=הגויים)";

שיר השירים הנבואי לא הסתיר את הבדידות ואת הייסורים, ודווקא כך נתן כוח ותקווה למאמינים בכל הדורות.

באדיבות אתר 929