טובים השניים מן האחד?

פרק ד' בקהלת מורכב ממספר יחידות קטנות שלכאורה אין קשר ביניהן. הפרק פותח במצוקת העשוקים, עובר לניסיון חסר הערך לצבור עמל ולבדידות האנושית, מונה את היתרונות שבחיים בחברה ומסיים באמירה לגבי השלטון והניסיונות לעשות בו שינויים ומהפיכות.

מה הקשר בין הנושאים השונים?

לשאלה זו ניתנו תשובות רבות ומגוונות. רמז לפתרון ניתן למצוא במילה החוזרת בכל היחידות, המילה "שְׁנַיִים". המילה חוזרת בכל יחידה לפחות פעם אחת: "וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר־עֲדֶן לֹא הָיָה" (ג), "יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי" (ח), "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן־הָאֶחָד" (ט), "עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי" (טו).

המילה "שְׁנַיִים" מביעה את עיסוקו של קהלת בחברה. הוא אינו שואל האם יש משמעות למציאות, אלא מה צורת ההתנהלות שלה. הוא עובר מחיי היחיד למציאות הכללית, כאשר בפרק זה הוא מתמקד בהיבט החברתי. הוא בודק האם ההתנהלות של החברה טובה או חסרה – האם יש בחברה סדר וארגון או כאוס שאין בו תכלית...  

המסקנה הכללית שקהלת מבטא בפרק היא שלילית – " כִּי־גַם־זֶה הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ" (טז). במקום סדר וארגון הוא מוצא בחברה עוולות, בדידות, ותקוות שווא לשינוי. קהלת מודע גם ליתרונות שבחיים בחברה, ובמהלך הפרק הוא מזכיר את העזרה וההגנה שמספקים האנשים אחד לשני, אך דווקא לאורם מובלטת אכזבתו מההתנהלות החברתית הלקויה שאין בה סדר אלא תוהו ובוהו. המעלות שיכולות להיות לחיים בחברה מדגישות את תחושת ההבל והתסכול של קהלת מהחברה כפי שהיא במציאות.

סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר במרכז הלכה והוראה

לשמיעת השיעור המלא