לפנינו איור של מערכת ערכים מעוותת של תושבי שומרון: טומאת המצורעים נחשבה להם חמורה יותר מפיקוח נפש.
מדוע ישבו ארבעה המצורעים בפתח השער מבחוץ?
בתורה נאמר על המצורע: "בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא י"ג, מו).
ציווי זה מנוסח בהתאם לתנאי החיים של העם במדבר - חיים במחנה נודד. בארץ, המצורעים שולחו אל מחוץ לעיר מוקפת החומה, אם כך - היכן ימצאו לעצמם מקלט מפגעי מזג האויר?
שער העיר לא היה פתח בחומתה בלבד, אלא מבנה בעל נפח שניתן היה להסתופף תחתיו. מסיפורנו ניתן להסיק שמקומם של המצורעים היה בחלק החיצוני של השער, הפתוח אל מחוץ לחומה, שכן אחרת לא היו יכולים ללכת בחופשיות אל מחנה ארם.
שאלת ישיבתם של המצורעים מחוץ לעיר בשעת מלחמה ומצור עדיין זוקקת ביאור: האם אין כאן מצב של פיקוח נפש לאותם מצורעים, ופיקוח נפש הרי דוחה את מצוות ישיבתם בדד מחוץ למחנה?
ייתכן שגם הארמים הכירו במצבם המיוחד של המצורעים, והם נחשבו ל"בלתי מזוהים" עם שום צד במלחמה, ועל כן לא היו בסכנת נפשות. אולם ייתכן שלפנינו איור של מערכת ערכים מעוותת של תושבי שומרון: טומאת המצורעים נחשבה להם חמורה יותר מפיקוח נפש; השמירה על קדושת העיר שומרון, שלא תטמא מחמת ישיבת המצורעים בתוכה, חשובה להם יותר משמירת חייהם של אותם ארבעה מצורעים.
וכך מספרת הברייתא במסכת יומא כג, ע"א:
מעשה בשני כוהנים שהיו שניהן שווין ורצין ועולין בכבש (- כדי שהמנצח בתחרות יזכה בתרומת הדשן של המזבח). קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חברו, נטל סכין ותקע לו בלבו... בא אביו של תינוק (-זה שנרצח) ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין! ללמדך, שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון