כאשר עמדו ישראל על ים סוף, נאמר להם שה' ילחם להם. האם הנחיה זו נכונה למקרים אחרים בחיינו הפרטיים (למשל - במקרה של בעיה רפואית)? האם מוטל עלינו לעשות השתדלות, או שחובה עלינו לבטוח בה' שהוא יוציאנו מצרה, ללא עשיה אנושית?
לפני קריעת ים סוף נאמר: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (יד). בפרק הבא נאמר: "כי אני ה' רופאך" (ט"ו, כו).
אין ספק שהקב"ה הוא הרופא האמיתי. הרופאים, גם אלה שאינם חושבים כך, הם "שלוחי דרחמנא". אם כן, האם עלינו לפנות מייד לגורם רפואי? אם ה' הוא בורא הרפואות, מה יועיל שנדרוש ברופאים, הרי בכל מקרה יתרחש מה שנגזר מלמעלה?
אנו נתקלים לעיתים בבני זוג שבמשך שנים לא זכו לפרי בטן, והם נמנעו כל הזמן מללכת לרופאים בטענם כי המפתחות מצויים בידי ה' בלבד, או שסמכו על ברכת הצדיק אותה קיבלו, בסגנון ההבטחה שבעז"ה יפקדו השנה בלי שיעשו דבר. כלום זוהי דרכם של מאמינים באמת?
נראה שלא זו הדרך. בדרך כלל, תועלת התפילות והברכות מתבטאת בכך שהן יחולו על ההשתדלות המעשית הטבעית. אדרבה, הסובר שהקב"ה יסייע ללא שהוא מצידו יטרח ויעשה השתדלות מעשית, הריהו מתחצף כלפי שמיא, כי חושב שמגיעים לו ניסים שראו ישראל על הים בבחינת "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".
מקובלנו: אין סומכים על הנס! אכן, ברכת הצדיק ובעיקר התפילות הינם הכרחיים והם הבסיס לכל עשיה, אך האופן שבו אין הן שבות ריקם הוא בהתנהלות של דרך הטבע, קרי: טיפול רפואי, בתנאי, כמובן, שהוא על פי ההלכה.
באדיבות מכון פוע"ה