טיפול שורש

באשר לדינה של העיר חצור מופיעים בפרקנו ביטויי הרס רבים: הכאה לפי חרב, שריפה, חרם... הביטויים הייחודיים האלה מזכירים לנו את הפסוקים מדין עיר הנידחת: "הַכֵּה תַכֶּה אֶת-יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי-חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּהּ... וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת-הָעִיר וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד" (דברים י"ג, יג-יט).
מדוע קיים הדמיון הזה, ומה הקשר בין חצור, מכל הערים הכנעניות, לבין עיר הנידחת?

דין עיר הנידחת מבוסס על התביעה של "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" - עיר יהודית שכפרה יש בה בעיה פנימית; ואת הבעיה צריך לכלות עד היסוד, אחרת היא תתפשט ותפגע בשאר העם. זוהי בעיה חמורה וקשה שצריכה טיפול יסודי ועמוק, לא מספיק רק להרוג את כולם אלא צריך לשרוף הכל, חי צומח ודומם.

גם הכחדת שבעת העממים נובעת מעקרון דומה - "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי" (שמות כ"ג, לג); ועלינו להרוג את כל עובדי העבודה זרה.
עם זאת, חיוב ההשמדה כאן פחות דרסטי - אין צורך להחריב את כל ערי כנען ואת רכושם. האיום שעיר יהודית חוטאת מציב מולנו גדול בהרבה מזה של עיר נוכרית; כיוון שיש פחות סיכויים שנימשך אחרי מעשיהם הרעים.

אם כך, במה זכתה חצור לכבוד המפוקפק של דין עיר הנידחת - הַחְרָבָה, שריפה באש, הפיכה ל"תל עולם"?

למעשה, התשובה כתובה לנו ממש בפסוקים - "כִּי-חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה" (י). אין מדובר כאן בתיאור פוליטי-אסטרטגי בלבד, אלא בקביעה עקרונית - חצור הובילה את ההתנגדות לעם ישראל, בחומר וכנראה גם ברוח.

אל מול אויב שכזה נדרשת עקירה מהשורש. על יהושע להשמיד את חצור ויושביה לחלוטין, על מנת שכוחה לא יאיים על עם ישראל בנחלתו.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער