ממלכת יהודה עברה טלטלות רבות והנה לקראת סופה קם מלך לבית יהודה שמחזיר עטרה ליושנה, בדומה לנר ששלהבתו עולה מעלה טרם יכבה.
מנשה ואמון הרשיעו והחטיאו את ישראל, והעם הלך ושקע במדרון אל תהום הגלות. בגללם נגזרה גזירת החורבן ובא הכורת על ירושלים. אבל כשם ששלהבתו של הנר מבליחה ועולה מעלה בטרם ישקע ויכבה, כך הופיע ברגע האחרון הבן והנכד, יאשיהו, כדמות ייחודית, זכה, טהורה ומופתית: "ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל" (מלכים ב כ"ב, ב; וכן בדברי הימים ב ל"ד, ב).
גם מבחינה מדינית נוצרה בימי יאשיהו התפתחות גורלית שפתחה לפני ישראל אופקים חדשים. כאשר עלה לשלטון היתה אשור מעצמה חזקה ובראשה עמד אשורבניפל. בראשית דרכו היה אשורבניפל מלך תקיף וכובש גדול, אבל בסוף ימיו התגלו בממלכתו סדקים, ועם מותו התפוררה ממלכת יורשיו. חולשה זו נוצלה על ידי עמי האיזור, וגם יאשיהו לא טמן את ידיו בצלחת. הוא ניצל את חולשתן של אשור ומצרים להרחיב את גבול יהודה, והצליח להשיב לישראל את ערי מלכות הצפון שהפכו לפחווה אשורית. לשעה נדמה שנוצרה הזדמנות להשיב את תפארת ישראל לקדמותה ולחזור אל עטרת ימי מלכות דוד ושלמה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן