יהושפט ומעגלי הגמול

פרקנו מספר על מלכות יהושפט. יהושפט מוצג כמלך חיובי: "וַיְהִי ה' עִם-יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים" (ג). הכתוב כל כך משבח את יהושפט עד שהוא לוקח ביטוי שלילי והופך אותו לחיובי: "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" (ו). הביטוי גבה לב משמש בדברי הימים ובכלל כתיאור של גאווה אך כאן הוא מתאר את דבקות יהושפט בה'.

החיוביות של יהושפט באה לידי ביטוי בשני מישורים: במישור האישי ובמישור הלאומי, וכך גם הפרק בנוי. הפסקה הראשונה עוסקת בדמותו האישית של יהושפט (א-ו) והפסקה השנייה עוסקת בהשפעת יהושפט על העם והמצב הביטחוני החיובי (ז-יא).

בספר דברי הימים, לכל מעשה חיובי יש גמול חיובי ולהיפך. כך למשל בחלק הראשון בעקבות הליכת יהושפט בדרך ה' הוא זוכה לגמול: "וַיָּכֶן ה' אֶת-הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל-יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי-לוֹ עֹשֶׁר-וְכָבוֹד לָרֹב" (ה). כלומר בעקבות הליכתו האישית של יהושפט אחר ה', כל יהודה מעלים לו מנחה – עובדים לו ורואים בו את מלכים הרשמי.

המעשה הבא של יהושפט הוא רחב יותר: "וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו... וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת ה' וַיָּסֹבּוּ בְּכָל-עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם" (ז-ט). יהושפט שולח את שריו כדי ללמד את יהודה תורה. כלומר יהושפט מעוניין שלא רק הוא יהיה קרוב לה', אלא העם כולו. בעקבות מעשה זה גם הגמול ליהושפט מתרחב: " וַיְהִי פַּחַד ה' עַל כָּל-מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם-יְהוֹשָׁפָט. וּמִן-פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא..." (י-יא). כמו בחלק הקודם גם כאן מעלים ליהושפט מנחה. אך אם קודם לכן היה זה רק עם ישראל, כעת מדובר בכל הממלכות שנמצאות מסביב ליהודה.

כך, דבקות בה' מובילה בצורה ישירה לבטחון ושקט אזורי, ומעבר לזה, ספר דברי הימים מציג שגודל הגמול קשור לגודל המעשה. ככל שהדבקות בה' גדלה וקהל גדול יותר קרוב לה', כך השקט והביטחון הכללי גם הם גדלים.