יוזמת דוד

יוזמתו של דוד באה לכאורה בעיתוי הנכון, כאמור בתורה:
"כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח: וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם..." (דברים י"ב, ט-יא)
דוד מתעורר משום שלהבנתו הגיעה העת האמורה בתורה להקמת המקדש. יוזמתו מתקבלת בברכה על ידי נתן הנביא, הרואה בעצם היוזמה וההתעוררות למפעל הגדול הזה אות משמים: "כל אשר בלבבך לך עשה כי ה' עמך". אין זו רק ברכה לעתיד, אלא גם קביעת עובדה שיד ה' עם דוד, ורוח הקודש שורה עליו. "אילולי שעלה במחשבה בלבו של הקב"ה שתבנה לו בית, אף בלבך לא היה עולה" (שוחר טוב סב).
אבל יש ביוזמה זו גם חידוש והעזה רבה מבחינת העיתוי, המקום והצורה.
א. בהערכת המועד ובקביעתו - דוד מורה שצו התורה, שלא קוים ארבע מאות שנה, חל דווקא על שעה זו. תחושתו זו של דוד נובעת מאמונה עמוקה בעלת חיוניות מיוחדת, המגלה את דבר ה' ומוצאת בו משמעות בכל מצב ובכל שעה - אפילו כאן ועכשיו.
ב. בקביעת המקום - התורה מדברת עליו כמקום נסתר, שיתגלה בעתיד. במשך דורות רבים הוא היה רחוק וסתום. דוד מעז לחשוף את הנעלם, ולהחליט כי מצא את המקום "אשר יבחר ה'".
ג. בשינוי צורת המבנה - דוד בא להחליף את משכן היריעות והאוהל בבית. בתורה לא נזכר הבית במפורש, ה' מתהלך "באהל ובמשכן". הבית מופיע רק בחזונו של יעקב (בראשית כ"ח, כב). עד היום נדד המשכן ממקום למקום, לפי הענין והצורך. הבית בא לקבוע את השכינה בקרקע אחת ובמקום אחד לעולם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז מלך - עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן