יונה פותה

"וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב" (יא) -

פירושים שונים הוצעו לתיאור זה של היונה כ‘פותה, אין לב‘.

הרד“ק פירש שהיונה היא פתיה באשר אינה נזהרת מפני הרשת הפרושה לרגליה בבואה ללקוט גרגרים בשדה...

מקובל לראות בחיי המשפחה של היונים סמל לנאמנות ולמסירות של בני הזוג. דבר זה בוטא במאמר ’אלמלא לא ניתנה תורה - היינו לומדים עריות מיונה‘, ופירש רש“י: ’שאינו נזקק אלא לבת זוגו‘. אכן תופעה זו של נאמנות בין זוגות יונים נכונה כנראה לגבי יוני בר כגון יונת הסלעים. ברם הדבר כלל אינו חד משמעי לגבי יונת הבית.

הושע הנביא, שנפל בגורלו לשאת אשת זנונים, ספקן הוא לגבי תופעת האהבה או הנאמנות של בני הזוג. נקודת ראות מפוכחת זו העביר הושע גם לתחום יחסי האהבה של בעלי החיים. כגון ’פרא בודד לו אפרים – התנו אהבים‘. נראה כי בדימוי של אפרים ל‘יונה פותה אין לב‘ כיון הושע לתופעה שכיחה בקרב יוני שובך שהנקבות מתפתות אחר זכרים המושכים אותן לשובכיהם. היו אף בעלי שובך שהתמחו בכך והכשירו את היון למשוך למלכודת יונים זרות. בתלמוד קבעו כי מפריחי יונים פסולים לעדות באשר הם חשודים משום גזל, ומלאכת פיתוי זו כונתה בשם ’ארא‘. כותב שורות אלה הבחין בעובדה שאף בשעת הדגירה על הביצים אין הנאמנות בין בני הזוג רבה: בשעה שהיון דגר על הביצים מצאה לה בת זוגו שעת כושר ללכת עם יון אחר.

נראה כי לכך מתכוון הושע בדימוי אפרים ליונה פותה, הנפתית על נקלה ובוגדת בבן זוגה. הנמשל הוא עם ישראל שבגד בא-להיו. ’מצרים קראו – אשור הלכו‘, בתורו אחר סיוע ומשען אצל אשור ומצרים לסירוגין. בהמשך המשל על היונה שעזבה את שובך בעליה נאמר: ’כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי‘. עתה לא נשארה לבעליה ברירה אלא לנהוג ביונה כמו בעוף בר שפורשים רשת לצודו. נחושה דעתו של בעל היונה לצודה ואף אם תגביה עוף הרי 'כעוף השמים אורידם איסירם‘. ישלח בה חיצו וירה בה כבעוף בר. לכאורה נחרץ גורלה של היונה הפותה להיפגע מהחץ, או להיצוד ברשת... אולם יש שהאיש המרומה מרחם על בת זוגו הסוררת ומנסה להחזירה אליו. כפי שהתנבא הושע: ’הנה אנוכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה‘. וגם לגבי יונה שעזבה את קינה ונדדה למרחקים עדיין יש תקווה שתחזור: ’יֶחֶרְדּו כְצִפֹור מִמִצְרַיִם  וכְיֹונָה מֵאֶרֶץ אַשור, וְהֹושַבְתִים עַל בָתֵיהֶם, נְאֻם ה‘.“ 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'טבע וארץ בתנ"ך'