את מזמור קמ"ו שוזר המדרש לתוך שיחה המתרחשת בין יוסף לאשת פוטיפר. כיצד עשה המזמור את דרכו לבית פוטיפר?
המשורר במזמורנו מהלל את ה' ומביע אמת כללית - אל תבטחו בבני אדם, אל תבטחו בנדיבים. בטחו בה' הפוקח עיוורים המתיר אסורים, היחיד שבידו הכוח. הפסוקים שנאמרים כאן כאמת כללית נקראים במדרש כחלק מאירוע מסוים כאשר הדוברים הם - יוסף ואשת פוטיפר:
""ויהי ה' את יוסף... ויתן שר בית הסוהר וגו'" (בראשית ל"א, כא-כב) -
רב הונא בשם רבי אחא אמר: שמושו היה ערב לרבו והיה יוצא ומדיח את הכוסות ועורך את השלחנות ומציע את המטות
והיתה אומרת לו: בדבר הזה עשקתיך חייך שאני עושקתך בדברים אחרים! והיה אומר לה: "עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים".
חותכת אני פרנסה שלך! והיה אומר לה:"נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים".
כובלתך אני! והיה אומר לה: "ה' מַתִּיר אֲסוּרִים"
כופפת אני את קומתך! והיה אומר לה: "ה' זֹקֵף כְּפוּפִים"
מסמא אני את עיניך! והיה אומר לה: "ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים".
(בראשית רבה פרשה פז)
מדוע בוחר המדרש לקרוא את מזמור קמ"ו בבית פוטיפר? נראה שכפי שמתרחש במדרשים רבים חוברים כאן מעין רמזים שבפסוקים, לחוויה הכללית במזמור.
הרמז הוא המילים בפסוקים "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו" (ה) - מדוע דווקא "אֵל יעקב"? הפסוק הזה מפנה את הקשב המדרשי למשפחת יעקב, אל יוסף בן יעקב. יוסף שירד למצרים, ורק "אֵל יעקב" היה בעזרו. הרמז הזה מאפשר לחוות את ההתמודדות של יוסף במצרים לאור מזמור קמ"ו. כעת כל עלילות יוסף נראות כמובילות למסקנה של מזמור קמ"ו. שוב ושוב מתגלה בסיפורי יוסף כיצד מחשבות האדם, תחבולותיו, חלומותיו, כפופים לרצון הא-לוהי. שוב ושוב מגלה יוסף ומגלה סביבתו כיצד האדם מתכנן תוכניות וא-לוהים צוחק. יוסף המדרשי מפנים היטב את המסר ובדבריו לאשת פוטיפר הוא בוחר במזמור קמ"ו.
באדיבות אתר 929