יחסי אדום וישראל

המתח בין ישראל לאדום נשזר לאורך כל תולדות ישראל במקרא - ראשיתו נעוצה במאבק בין יעקב לעשיו, המשכו בהתנכרותו של אדום וסירובו לאפשר לישראל לעבור בגבולו ביציאתו ממצרים (במדבר כ', כ).

דוד הצליח אמנם להכניע את אדום: "וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים וַיִּהְיוּ כָל-אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִיד" (דברי הימים א י"ח, יג וכן שמואל ב ח', יד), ובימי יהושפט, מלך אדום יוצא יחד עם מלכי יהודה וישראל למלחמה נגד מואב (מלכים ב ג'), אך בימי יהורם בן יהושפט אנו שומעים על מרד של אדום ביהודה:

"בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד-יְהוּדָה וַיַּמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ: וַיַּעֲבֹר יְהוֹרָם עִם-שָׂרָיו וְכָל-הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי קָם לַיְלָה וַיַּךְ אֶת-אֱדוֹם הַסּוֹבֵב אֵלָיו וְאֵת שָׂרֵי הָרָכֶב: וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד-יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ח-י).

אדום ממליכים עליהם מלך עצמאי, במקום הנציב של יהודה ששלט בהם עד כה. יהורם יוצא למסע ענשין כנגד אדום, אך מצליח באופן חלקי בלבד, ולכן אדום עדיין ממשיכים "לפשוע" ביהודה.

בהמשך אנו מוצאים מלחמה של אמציה באדום (פרק כ"ה), וכן אנו שומעים עדויות על מלחמות אכזריות בין אדום לישראל בנבואתו של עמוס: "עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרףֹ לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (עמוס א', יא).

שיא המאבק מתרחש בימי החורבן. נבואות זעם ופורענות על מעשי אדום בחורבן מופיעות בנבואות ירמיהו (ירמיהו מ"ט) ויחזקאל (יחזקאל כ"ה; ל"ה), שחיו בתקופת החורבן. הבוגדנות האדומית והשמחה לאידה של ירושלים נזכרות גם במזמור קל"ז בתהלים: "זְכרֹ ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאמְֹרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּה" (תהילים קל"ז, ז), ובמגילת איכה: "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי" (איכה ד', כא).

נבואת עובדיה מוקדשת לפורענות שתבוא לאדום כעונש על החמס שעשה לישראל אחיו בעת צרתו, ומסתיימת בנבואה לעתיד לבוא: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה" (עובדיה א', כא).

לקריאת מקורות נוספים בנושא 'יחסי אדום וישראל', ובנושא 'נבואות על אדום'