יצחק- עמודה של ארץ ישראל

לאבינו יצחק ורבקה אמנו נולדים לאחר עשרים שנה זוג בנים. תאומים, אך כל כך שונים:
הראשון, מתוארת  צורתו החיצונית, אדמוני עם אדרת שיער; ואילו השני- מתוארת פעולתו, שהוא אוחז בעקב אחיו. מה רצתה ללמדנו התורה בכך, והאם יש דבר שניתן ללמוד מן השמות שבחרו להם הוריהם?
זוגות במקרא מצביעים פעמים רבות על שתי תפיסות או דרכים שקולות. כך אנו מוצאים ביחס לשני השעירים ביום הכיפורים שהאחד עולה לה', ואילו האחר משתלח לעזאזל. כך גם לגבי שתי הציפורים שמביא המצורע שהאחת נשחטת על המים והאחת משולחת על פני השדה.
המשותף לשתי הדוגמאות הללו הוא שמדובר בפרשת דרכים שעל האדם לבחור היכן הוא שם פעמיו:
ביום הכיפורים נחתם גורלו של האדם ועליו לבחור אם הוא דבק בדרך ה' או, חס וחלילה, בוחר בדרך אחרת שתוביל אותו לאבדון.
כך גם המצורע, שנשתלח מחברת בני אדם צריך לבחור האם ישוב אל החברה וישמור על טהרה או שיוקע לחלוטין וישאר בודד לנצח.
דומה ששני הבנים בפרקנו מביאים לידי ביטוי שתי גישות לחיים:
עשיו יוצא מבטן אימו כשהוא מוגמר, עשוי עם שיער ולכן קוראים לו הכל עשיו (פס' כה). הכל ברור לפי תפיסתו החיצונית ואין מה להעמיק או לחקור. הוא רואה כבר את יום מותו לנגד עיניו ולכן למה לו בכורה.
יעקב, לעומת זאת, הוא איש חלק. יש לו הרבה מה לבחון ולשאול ולהעמיק. הוא פועל ומחפש, עוקב אחרי אחרים במטרה להשיגם. אביו מזהה זאת וקורא לו יעקב (פס' כו). איש כזה לא יושב במנוחה אלא חותר להתקדם כל הזמן, הוא מי שיכול לעמוד מול כל המשברים שנכונו לו בדרך החיים.
כזה היה אבינו יעקב ואם נלך בדרכו נהיה ראויים להיקרא בני ישראל.